אני בן אדם אופטימי.
זה תבוע עמוק עמוק מאוווד באופי שלי, תמיד מחייכת, תמיד צוחקת, תמיד רואה את חצי הכוס המלאה.
ועד לפני כמה ימים... הייתי ב-ט-ו-ח-ה שזה טוב לחלוטין...
הנה מה שקרה :

הייתי עם כמה חברות במסיבה בבית ריק לפני איזה שבוע...
היה פנאן, היה כיף, היה ססססססססטלה, נרגילות, אלכוהול ( אני לא שותה בחיים ) מלא בנים מוזיקה בלאגן.
יצא לי להכיר שם איזה בן חמוד בשם רון, דיברנו דיברנו, בסופו של דבר שמרנו גם על קשר במסן.
והוא אמר לי שזה לא טוב האופטימיות המוגזמת הזו
הוא אמר ש -
"אני משלה את עצמי כדי לרגיש טוב יותר"
עניתי לו שאנימאמינה באלוהים
"אלוהים הוא רק המצאה של העם היהודי כדי שיהיה הסבר טוב לכל דבר ושלכולם יהיה במה להאמין!"
ולי יש שאלה..
למה להגיד את זה כאילו זה דבר רע ?!
גם אם אלוהים לא באמת קיים ( אני מאמינה שכן ) וגם אם כל המשפטים האלחה של "הכל לטובה" הם סתם בוולשיט שמישהי חירטט כדי שלאנשים יהה במה להאמין כדי להיות מאושרים ומלאי תקווה יותר.
זה לא בסדר ?! זה רע ?! זו טעות ?! אנחנו ל-א מכחישים את המציאות, אנחנו -אולי- ממציאים ומשלים את עצמינו, אבל אנחנו לא מכחישים את המציאות! אנחנו רק מוצאים דרך שיותר מתאימה לנו כדי להתמודד איתה! והדרך הזו היא ל-א פחדנות!!!
ויש עוד קטע בנושא הזה....
-השואה-
עכשיו.. השואה זה נושא מזעזע, בלתי ניתפס, וגדול מאוד עליי כדי לדבר עליו, ובבבטח שלא לכתוב עליו בישראבלוג...
אבל..
כולם אומרים "אם יש אלוהים למה מתו שישה מיליון יהודים בשואה?!"
תנו לי להראות לכם השקפה אחרת..
אולי אם אלוהים לא היו היו מתים עשרים ושבע מיליון?!
זה לא להשלות א עצמך, זה רק להסתכל על הדברים בצורה אחרת!
SUSH
