וואו, הדברים שצריך לעשות בשביל לפתוח בלוג. מנסים להתיש את האנשים בכדי שלא יפתחו, או מה?
בכל מקרה, בשעה טובה אחרי שכמעט הובסתי ע"י השיעמום שנתקפתי בעקבות הדברים שצריך למלא פה, פתחתי את הבלוג הראשון בחיים שלי.
וכנראה גם האחרון.
החופש הגדול התחיל, ובשביל שאני ארגיש שאני באמת עושה משהו עם החיים שלי, עשיתי רשימה של דברים שאני אעשה החופש. ואחד מהם זה לפתוח בלוג ולסגור אותו. אלא אם כן יקרה משו משמעותי ואני אשאיר את הבלוג הזה גם אחרי החופש.
אוקיי, אז קצת רקע על עצמי. קוראים לי אלמוג ואני בת 14 מהוד השרון- העיר בירוק. אני עולה לט' בכלא השחר. אני מתבגרת מטומטמת, מתוסכלת שלא מבינה מהחיים שלה בגרוש אבל חושבת שהיא יודעת יותר מכולם- כמו כל מתבגר בעולם.
אחים/ אחיות: 3 אחיות, בת 15, בת 14 (אני), בת 7 ובת 1 וחצי. כן אנחנו 4 בנות, הרבה פחות כיף ממה שזה נשמע.
תחביבים: לרקוד ברייקדאנס, היפהופ, קלאסי, בלט ואמנתי, התעמלות קרקע ואקרובטיקה, לעצב בגדים, לשחק כדורגל, להיפגש עם חברות, לבלגן את החדר, לדפוק לאנשים בדלת ולברוח, לנגן בפסנתר, לאכול המווווווון ולשים אבנים בתיק בצפר של אחותי הקטנה.
ממוצע תעודה: 93.6.
זה בגדול מה שאתם צריכים לדעת עליי.
זה היום השני לחופש הגדול שהוא אולי אחד החופשים הכי חמים בתולדות ישראל!
אתמול הלכתי עם המאמי הישראלית (אחרי אלין), עדן נגלברג המלכה, לסרט streetdance. סרט על רמה אבל כ"כ מושפע משלל הסרטים על ברייקדאנס שיצאו בשנים האחרונות. מה שמוזר הוא שהקרנת הבכורה בה"ה הייתה לפני שלושה ימים אבל בכל זאת האולם היה ריק.
אז אני פונה לכל אלה שמורידים סרטים פיראטיים במחשב: עשו לי, לעצמכם ולהורים שלכם טובה, תקחו את התחת שלכם שבטח כבר נרדם על הכיסא ותראו סרט בקולנוע. האיכות יותר טובה, פופקורן יותר טעים ותוכלו לראות גם עם חברים.
אין כבר על מי לזרוק פופקורן בקולנוע.
התכניות להיום: ללכת מהמיטה לטלויזיה וישר למקרר ומדי פעם גם פיפי. אני עמוסה היום.
להלן הדברים שאני רוצה לעשות החופש:
ללכת לבריכה ללכת לים
ללכת לסרט ללכת למסיבה
לישון אצל חברה יום יוגה עם חברות
יום שיזוף עם נ.ב.ש ספא
לאכול גלידה ללכת לפארק מים
לעשות פיקניק להשתגע
לעשות שופינג עם אלן לילה לבן
יום בישול לקנות דברים לבצפר
לעשות קייטנה ללכת במשך שעה במעגלים
לעשות קומזיץ ללכת ללונה פארק
להתנדב לעשות בייביסיטר
לחיות כמו חרק לשעה ללכת לחוות הסוסים
לטוס לארה"ב להוציא עיתון
לשדר ברדיו לעשות קארטינג עם אבוש
אם שכחתי משו זו אשמתכם (:
~ (: ~
"חבר אמיתי הוא זה שרואה את הכאב בעינייך בזמן שכולם מאמינים לחיוך בשפתייך..."
~
החופש הזה נותן לך כ"כ הרבה זמן לחשוב , לחשוב על הכול.
אתה מתחיל להבין דברים שאולי לפני כן לא הבנת.
אתה מתחיל לגלות דברים שלא ידעת עדיין.
לטובה ולרעה.
פתאום אתה מתחיל לפחד כי אתה מגלה שאתה לא יודע כלום על עצמך, על החברים שלך או על המשפחה שלך.
אתה שואל את עצמך: "מה קורה לי? מי אני? למה בעצם אני חי?"
בגלל שכ"כ עסוקים במחשבות, אין יותר זמן לכיף ובילויים.
מתחילים להסתגר בחדר שעות נוספות. האור שבא מהחלון ומזכיר לך שעדיין יום בחוץ מתחיל להפריע לך.
הראש כואב, הלב שבור מהעומס של המחשבות.
אין טעם לאכול, לשתות, להיפגש עם חברים, לחייך...
אתה חושב כל העולם שלך קרס,
שכל מה שבנית עד עכשיו התפרק לך בידיים.
אבל זה לא נכון, כי תמיד יש תקווה.
כשאתה מגיע לתחתית, אתה יכול רק לעלות. לרדת אתה כבר לא תצליח.
אז כל אחד ואחת שקורא/ת את זה עכשיו,
תעשו לעצמכם משימה שבכל בוקר אתם קמים בחיוך, אם באלכם ואם לא.
כי החיים שלכם יראו כמו מה שאתם עושים מהם.
חוצמזה זה בריא מדי פעם לבכות, הכול לטובה (:
פששש... עמוק.
אני צריכה להפסיק לראות אופרות סבון, זה מלפלף אותי.
עוד יום עבר , פחות או יותר .. D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
