אנו חוזרים זה לזרועותיו של זה. אתה פורס את כפותייך הגדולות בפניי כממתין לגופי, ואני מתמקמת בשקעי הצוואר שלך ושבה לביתי.
אני הסכנה הגדולה בעולם ,הווירוס הקטלני ביותר באריזה קומפקטית ולא מורגשת-  אתה הרקולס, הגבר המורגש ביותר, ובדרך פלא- הרגיש ביותר. אתה טוב לב, ואני שואפת להשיג אותך בכל אמצעי, מלוכלך ככל שיהיה.

אנו חוזרים זה לזרועותיו של זה, שורטים זה את גבו של זה, נוטפים זיעה אסורה וזועקים בגרונות להוטים את שמותינו שוב ושוב וחזק יותר ובהמתי יותר עד שנגמר לנו הכח.
ואז אני מתעוררת מהפנטזיה, יוצאת מהאמבטיה ומשאירה אותך לאחר-כך.
אתה רודף אחריי תמיד, אבל אני זו שמבחינה בך. מי אשם? אתה, או אני?