אני רוצה לעשות דבר אחד- לשלוח את הידיים שלי לרוכסן המכנסיים שלך ולתלוש את הגבריות שלך מהמקום, להתיש אותך ולסחוט ממך את כל התשוקה האפשרית ולהפוך אותך לשלי.

אתה משדר מבט עסוק, ולכן אני מסיקה שהשיחה עוסקת בסוגיה עולמית או תפיסה פילוסופית מרעישה. אני מהנהנת לאט, כי ככה אנשים נראים כשהם מתרכזים. הרעיון הוא להראות משהו בין עניינית לקלילה, ובעיקר לא כזו שחושבת כרגע על למשוך לך את הביצים.

העולם מתחלק לשני חלקים בלתי שווים- אלו שהייתי רוצה לשרוט אותם בציפורניים ואלו שלא. אני לא שטחית, כי אישה שטחית הייתה מתמרדת לרעיון בכל תוקף. היא הייתה טוענת שיש לה צורך מיני כמו "לכל אישה" (אנשים אוהבים להוכיח את עצמם על-ידי הרב) אבל, חס וחלילה, לא תתפסו אותה מאוננת. האישה השטחית השכיחה תתעסק באהבה ותאמין שהיא עוד תגיע בצורה הפשוטה, חסרת האש, ומלאת חילופי הרוק ושרבוב הידיים. ולכן- אני איני אישה שטחית. אני מספיק חזקה כדי להודות בצורה שהעולם מתחלק לפיו.

וכרגע אני בוהה בעיניים ירוקות שמשתייכות לקבוצה של "שריטת הציפורניים". הגבר המרתק מספר לי על ספר שקרא (כזה שגם אני אוהבת) ובשלב מסוים נמאס לו לדבר על עצמו אז אנחנו מדברים בטון האיטי שמרמז על סיומה של הפגישה.

אני אמילי, בת 16. וזה הדבר האחרון שאגיד לכם אם תשאלו. היום, לדוגמא, אמרתי לתמיר שאני בת 18. זה אף פעם לא מספיק עבורי (הכרתי נערות בנות 18 טיפשות כמו אבטיח) אבל תמיד נותן לגברים תחושה שאני כבר אחראית לגורלי שלי.

הפגישה נגמרת יפה (מדי, אם תשאלו אותי), אנחנו מתחבקים (הוא מזיע וזה עושה לי טוב) ואנחנו מתרחקים.

לאחר מכן עצב קל נופל עלי.

אני לא יודעת למה, אבל לא ממש אכפת לי.

אני חוזרת הביתה, מורידה את הנעליים בבעיטות מרושלות ומסתגרת בחדר. 

6 יותר מדי.