בערבי הצער
עשיתי לי מנהג
לפנטז קולך.

שחקתי זכרונות

והניצוץ אבד בם כלא ישוב.

היתכן כי ניצוצות עוד ייתזו

ושמיי יתמלאו בנסיכי הליל?

היתכן כי הירח עוד יחשוף

תשוקות נוגות, ורסיסים

עוד יזהרו

גם בלבך?

היתכן כי תלחין לי נגיעות

המתרחשות בחושך

ויתפשטו סודות לנהרי ליטוף?

היתכן כי הסוף המר הנאלם

איננו סוף הוא, ורק הזמן מושל בו?

היתכן כי דוהר אלי אקורד מאזו'רי

המבקש לשוב?