מרגעים של אופוריה לפני יומיים:
מעשנת והסיגריה היא הסוודר. נותר עליו ריחך. אני שואפת את מהות גופך אל ראותיי ונושפת בתנועת ראש קלה מעלה, כדי שלא יתנדף ממנו ריחך ויתחלף בשלי. אני יודעת שהוא כן, אבל כפי שהבאתי לך את סימבול מהותי כספר, אני מביאה לי את מהותי בריחי הלא ידוע לי. בריחך אין מאפיין רומנטי, רק חברי ועמוק, אני שואפת את המציאות הקיימת, ונושפת בתנועת ראש קלה מעלה. לדעת שהיית פה, ובאמת לא קיוויתי לכלום מלבד-שישאר כך. לילה טוב.  

 אתמול ולפני יומיים היו ימים מדהימים של הקלה. גם לילות.

 אני שותה כמויות מטורפות של תה, (קניתי אריזת ויסוצקי ירוק, שאני  כל-כך אוהבת, עם מיקס של כל חמשת הטעמים באריזה אחת, וזה  מקנה  לי אושר, כל פעם בודקת טעם אחר), ושומרת את התיונים לעשות  מהם  משהו מיוחד בחדר.

 אני גם מעשנת המון. כולם אומרים לי. אפילו אתה, ד', הקיטור הראשי.

 חזרתי לדבר עם ט', ויש לזה ניחוח נוסטלגי אבל גם רענן ונכון.

 כשדיברתי איתה וסיפרתי לה כשהחשיך על כל מה שעבר עלי ביומיים  האלו, היה נשמע שאני באמת מצליחה להעביר אליה את הקסם, וגם היא  קסומה מעצם ההמצאה חברות ואיך שהיא יכולה להיות. ואיך שהיא  בשבילי.

 אמרת כמה משפטים נכונים שתפסו את תשומת הלב שלי.