[השקיעה יותר יפה כשהיא בשמיים

ולא בתוכי.

בעצם,

אני לא שוקעת-

אני דועכת.]
 

כמה פעמים חיכיתי, כמה פעמים חיכיתי ואין עונה. וחיכיתי וחיכיתי... והטעם בציפייה הפך למר, למר ומיותר. אבל השעון מתקתק. כל-כך הרבה זמן חיכיתי, אם אוותר עכשיו זה יוכיח כמה שהכל חסר טעם. שבאמת אין למה לחכות. אני נאמנה לרעיון ההמתנה כי זה הדבר היחיד שנותר ממני. אני כבר לא בטוחה למה אני מחכה. אני מניחה שלנטע חדשה שתגיע להחליף אותי, את הנטע מחכה. והיא תרוץ ותדהר על מרבד הכישרון החבוי. 

אני

עייפה.