במנותהאקטנות אני חשה את התחושה של האריזה אל הלא נודע מתסיסה חשמל נימוח בגופי, בקורס המשחק המרוחק מהבית, באווירה השאנטית והמיוחדת (כך לפחות אני מתרשמת מהעיצוב עצמו, על הלינה), מוצבים בפני מספר אתגרים איתם אני מתכוונת להתעמת ולהתאמת. אני מחכה לקרוא את הפוסט הזה בשובי, ולהזכר בסיגריה לילית מתגעגעת ומוצפת. הכנתי עכשיו את ד' בשיחת הפלאפון שיתכונן ללילות עם בכי. דיברנו עכשיו לגבי הפגישה בבית הספר שיש לי מחר. העיפו מבית הספר, או שאני העפתי את עצמי, אני עדיין לא בטוחה, אבל במקום מסויים גם כאן צריך שניים שירקדו טנגו כהה חושים. פתאום הכל מרגיש בהיר יותר ויציב, מערכת היחסים עם ד, (יום אחד אני אהרוג את כל מי שמסיק שמערכת יחסים יש רק בין בני זוג). וזה עושה לי טוב. גם העגיל באף שחודש עושה תחושה טובה של חידוש ומימוש עצמי שאין להוריד מערכו ויש להתמסר אליו.

סוף סוף אני מתחילה להפתח לבלוג הזה, ולכתוב מחשבות ללא עריכה, פתוחה לחלוטין.

מי שיודע איך זה לשקוע מאלכוהול

ישנא

את התחושה שמעבירה

הבירה

זכרונות ישנים

של תחילת לילה

אורות כתומים עגמומיים

פתאום

על הברכיים

חברה פותחת את רוכסנה של ה

שמלה ההפוכה

ואני מתקלחת מולה ערומה

כי מישהו רנדומלי כבר ראה

אז מה לעזאזל

זה עוד אדם אחד

שיראה אותך

במקום הכי שפל שלך

וחברה לוקחת סתם כוס וויסקי

או וואטבר

את כבר רואה אותה מתיישבת למישהו 

על המכנסיים

נעה קצת למעלה ולמטה

מרגישה מלכת העולם

מסובבת את הכל על האצבע הקטנה והחרמנית שלה

ספוגת הניקוטין

ואז אנשים זוכרים את הכל

לא במעורפל

רק ראו אותך נותנת.