הן יפות. אני עומדת מול המראה ערומה בפלג גופי העליון, ומביטה בשתי פטמותיי הוורודות. יש להן צבע יפה, אני אומרת בקול רם בלב. נוגעת בהן טיפה, שייזדקרו. ככה אני הכי אוהבת אותן. אני אלמד לאהוב ואתן גם כשהן לא, ובמקום מסויים אני כבר אוהבת. למה פתחתי נגדכן מלחמה כל-כך מכוערת, מכל החזיתות האפשריות? למה אני נחושה להסתיר אתכן? חזה עגול ויפה, "חזה קטן ואינטליגנטי" (הרוקי מורקמי/ 1Q84). הוא יפה. אתן יפות, ואתן שלי. ואני אלמד לאהוב אתכן ולחשוף אתכן. ותהיו יפות גם בעיניו.

 זה הבלוג שלי, אז זו קונוטציה חדשה ל"עם סודות בחברה".

אתה לא קורא כאן, אני יודעת. אבל גם במקרה שכן. אני לא מתביישת. כנות היא מכריב חיוני אצלנו.