פוסט בוקר, נגד כל ההרגלים. היום עבר שבוע מהפרידה שלי ושל דניאל, ואני מרגישה טוב. כבר יומיים אחרי הפרידה הייתה תחושה של הקלה, פרידה מהקושי והכובד שהפך למערכת היחסים שלנו במן חוסר אמת וכבוד. פרידה מהזילות. אני שלמה מאוד. כשיגיע לאסוף את שארית חפציו החומריים שבביתי, אחתום תקופה. דניאל, אהבתי אותך אהבת נפש במשך שנה. עכשיו אנחנו במקומות אחרים. בהצלחה.

[ואם לא הבנת או תבין באמת מה קרה, מה עשית, את מי שכחת, מי זו נטע, אז קצת חבל, בשביל בשיעור והזכרונות, אבל מעתה והלאה, זה כבר לא ישנה, לא לעולם שלי.]