היה פעם צ'אט האתר טיפו, זה של הילדים. בחופש בין כיתה ד' לכיתה ה' הייתי גולשת בו עד חמש לפנות בוקר. המצאתי דמות בתוך העולם הוירטואלי הזה. היו לי שלוש צמות סיניות, ויש לי שברירי זכרונות איתנים ממקומות שעמדתי בהם בזכרוני, אותם כתבתי באותו הצ'אט.

אני מתגעגעת לדמיון, מתגעגעת לכנות הנפשית האמיתית.

איך אתם נשארים נאמנים לאמת הפנימית שלכם?