בואנה אני עצובה בצורה לא רגילה

החיים האלה..מכריחים אותך לחיותלחיותלחיות לא להתמודד פשוט להמשיך הלאה

ואז פתאום אתה יושב ורואה טלוויזיה וכבר ראית את הפרק הזה והמחשבות נודדות

ופתאום זה בא ויש את הזום-אאוט המטורף הזה על הכל..ועל המצב הדפוק הזה

נוראי, באמת, אלוהים..למה הכל לא היה יכול להיות בסדר? אני זוכרת שפעם הייתי כמהה למצוקה כזאת ולכאב אמיתי מסיבות חיצוניות (ילדה קטנה וטיפשה, מתחרטת על המחשבות האלה)

עכשיו אני רק רוצה לחזור לפעם

טוב בייב התקשר נמשיך אחר כך

אה ואכלתי היום 600 בערך משהו כזה..700 אולי בהגזמה

יאללה ביי..אוף...