כבר במשך שנה אני כותבת פוסטים (זה פוסט מס' 174, אגב) ואז מוחקת. ואז שוב כל התהליך מחדש. זה הולך בערך ככה: מעצבת, כותבת פוסט, מעבירה את הפוסט לטיוטה, מעבירה את הבלוג לפרטי, מעצבת..... כן, הבנתם.

בואו נתחיל בהיכרות קצרה (כן, בסדר, התחלנו קודם בשיחת חולין סתמית, בואו נתעלם מזה.)

אני הולי ואני קדושה מעונה. טוב, ככה ההורוסקופ שלי טוען כל פעם. למרות שאני מזהה צל של עוקצנות בדבריו. אם כבר הורוסקופ, היום הוא ממש התחצף אליי ואמר (ואני מצטטת הישר מתיבת המייל שלי, שאגב מכניסה לחיקה כל יום שני אימיילים משני אתרי ניו-אייג' שונים, המכילים הורוסקופ יומי. (במפתיע, למרות שלא צריך סוגריים לזה פה אבל כבר התרגלתי) שניהם שונים לגמרי אחד מהשני. אחד תמיד מנבא לי רעות בעוד שהשני מנבא טובות. וכן, בשניהם אני אותו מזל. המזל המתבכיין שחושב שהוא יודע הכל.) כן, אלה היו סוגריים בתוך סוגריים, מסתבר. ועכשיו אני אמשיך את המשפט הקודם שנקטע לי באכזריות ע"י אוסף של סוגריים. היום הוא ממש התחצף אליי ואמר (מצטטת הישר מתיבת המייל, בלהבלהבלה) "אולי זה מפתיע אתכם אבל לא כולם מעוניינים לשמוע את דעתכם." סליחה??? כאילו, מר כותב הורוסקופ יקר, סליחה??? ואתה מתחצף אליי, למה? אני מקווה שיש לך תירוץ טוב. הרי זה ברור, לי ולכל שאר העולם, שכולם רוצים לשמוע את דעתי. דה-הה-הא. אפשר לחשוב שהדעה שלך יותר מעניינת מר-כותב-שטויות-למחייתו.

התחלתי לארוז את הדברים למסע שנקרא החיים שלי, ובחיי שקשה לי עם המחשבה שאני הולכת להתנתק מהפוזה הכ"כ נוחה שלי ואלך לחלוק אותה עם העולם. פאק, על מה היא מדברת, אתם בוודאי חושבים. אז ככה, אמנם הבירבורים בצד טוענים שאני גרה בפיטסבורג, אבל למען האמת כתבתי את זה סתם כי לא באמת בא לי להגיד לכם איפה אני גרה. אז למה לשקר, אה? אוקיי, אם כבר שאלתם, אני מתכננת לעבור לשם בעוד כ...8 ימים בדיוק. טוב, לא בדיוק. הטיסה שלי היא עוד 8 ימים בדיוק אך הדרך לפיטסבורג ארוכה ומפרכת. במיוחד כשמחליטים לנהוג לשם מניו יורק (אילת הלוך חזור. כן.) יהיה בסדר, מה אני כבר מבינה.

נורא מתחשק לי לשים פה את רשימת הקורסים שלי מהאוניברסיטה, כי הם ממש מגניבים וזה, אבל אני ממש מתעצלת להכנס לאתר שלהם. בכלל, כל הסיבה שאני פה זה בגלל שלסטרימינג של נובמוב לוקח מלא זמן לטעון את האוס מאז שיש לנו אורחים בבית שמשתמשים לי בכל המגה וחצי אינטרנט. חרא חיים, לא? אני חייבת להפסיק עם השאלות הרטוריות. כי עמוק עמוק בלב, אני באמת מצפה לתשובה, וכאילו... מי הולך לענות לי, מקמילן? מקמילן הוא הג'ירפה-פיל-היפופוטם-משהו שבדי כלשהו שקניתי באיקאה לפני כמה שנים. לאחר שהעמקנו בהיכרות שלנו, ענדתי לו שרשרת פנינים כחולה מפלסטיק וכך הפכתי אותו לגיי. למה מקמילן? כי באותם ימים ראיתי מייל היי, הסדרה הבריטית הזאת על הדיילים, והיה שם מקמילן שהיה נשוי והומו בארון, סתם התאים לי למצב רוח. פאק, זה לא מעניין אף אחד. אפילו לא אותי.

אגב, דיברתי על אוניברסיטה, אז היום עשיתי צעד אמיץ והזזתי את שיעור המתמטיקה שלי מ8 עד 9 וחצי בבוקר בימי שני ורביעי, ל6 עד 9 בערב בימי שני בלבד. הנה משהו שאני הולכת להתחרט עליו עד סוף ימי (או עד סוף הסמסטר.) מתמטיקה בלילה. צריך להיות כיף. לא. ממש לא. נו פשוט לא התחשק לי לקום מוקדם מידי, ולהתחיל ב11:20 עם שיעור אנגלית נשמע לי הרבה יותר טוב. גם ככה בימי שלישי וחמישי אני צריכה לקום ב8 בשביל שיעור ב9, אז לא בא לי לסבול 4 ימים בשבוע, מספיק לסבול ב2 מהם. 

הנה, אני מתחילה לדבר לא לעניין ולא לרוחי בכלל. אני תמיד משתפת יותר מידי ואז מתבאסת שאני לא כמו הבלוגים שלא חולקים שום פיסת מידע על החיים שלהם ובכל זאת יוצרים עניין. אבל אני לא מוכשרת, כדאי שאני אבין את זה מתישהו. טוב, אני כן. טוב, אני בעיקר מגלומנית נרקיסיסטית שמאוד אוהבת להסתכל במראה. החיים שלי יפים. אה, גם יש לי אייקיו של 147. וכן, אני יודעת שלא רואים עליי. יום אחד האייקיו שלי יקפוץ ל190 ואז אני אוכל להכנס למועדון של הסופר גאונים ומטורללים. זה חלום שלי, באמת. 

נתראה בשמחות.

שיר שאני חורשת עליו בימים האחרונים. אני אוהבת אותך ג'וני מיטשל.