Men...

שוחה לי במעגלים

זכרון קצר של שש שניות

מחכה אני למותי – רוב הזמן

האדונים שלי זוכרים להאכיל אותי פעם ב....

מעגלים אכזרים

שוחה למעלה למטה

זורקים אותי לאסלה בסוף דרכי

מסתובב לי בביוב

מה שנמצא שם גומר את גופתי

אף אחד לא זוכר את קיומי

אף אחד לא יודע שאני קיים

אה, אולי בצלחת יידעו שאני קיים

כי רוב הזמן –

אפילו לא יודעים

שיש לי נשמה.

שיש לי רגשות.

אפילו יש עליי פתגם בראש השנה......

כמה מעליב!

אז תגידו לי אתם

מה זה שווה

למות, להסתובב, לא לזכור כלום

ולבסוף להגיע לצלחת שלכם

בתור דג שפילטו אותו מעצמותיו?

על שפת האגם

באור הירח המלא

את מהלכת לך

כפות רגלייך משמיעות פסיעות

גלימתך הלבנה מרחפת מעל

הרוח באה ומרימה את הגלימה למעלה

פרחים צפים

על שפת האגם

זו אדומה וזו צהובה

וההיא בכלל ורודה

אין סוף לצבעים בעולם הזה

ואת מורידה מעלייך את הגלימה הלבנה

הגלימה צונחת על הרצפה

ומשמיעה קול רך

את נכנסת למים

הם חמימים

הפרעת למנוחת הפרחים

הם זזים ללא שלווה

את משקיעה את ראשך בתוך המים

הרוח מעלה את הגלימה הלבנה ממקומה

פרחים צפים

אין להם מנוחה

הורודה זזה ליד האדומה

הצהובה עברה להיות איפה שהאדומה

והיא מחייכת

משחקת לה עם הפרחים

כאילו זה דמקה

הגלימה הלבנה נעלמה לה אך מכבר

הרוח גועשת וקוצפת לה

העצים מסביב מתכופפים לצלילי הרוח

הדשא מזדקף – כאילו מבקש לראות טוב יותר

האדומה נושקת לה על הראש

הצהובה נושקת לה על הרגל

הורודה נשקה לה על השפתיים

והיא שטה לה

על האגם

הפרחים צפים ללא הפסקה

לא ימצאו עוד שלווה לעולם

או שאולי כן?