Honestly, I'm not that strong

4:00 לפנות בוקר - הקאה

שלישי-

4:00

5:00,6:00,7:00,8:00

9:00,10:00,11:00,12:00

13:00,14:00,15:00,16:00

17:00,18:00,19:00,20:00

21:00,22:00,23:00,1:00

2:00,3:00,4:00,5:00,6:00

7:00

 רביעי-

8:00

9:00,10:00,11:00,12:00

13:00,14:00,15:00,16:00

17:00,18:00,19:00,20:00

21:00,22:00,23:00,1:00

2:00,3:00,4:00,5:00,6:00

7:00

 חמישי-

8:00

9:00,10:00,11:00,12:00

13:00,14:00,15:00,16:00

17:00,18:00,19:00,20:00

21:00,22:00,23:00,1:00

2:00,3:00,4:00,5:00,6:00

7:00

לא הייתי קוראת לזה תמונות מצב..

קצת תמונות מאותם ימים נשכחים

כשהייתי לבד..שלא הייתה לידי נפש חיה

כשכולם דאגו לרכל עליי ולרוץ לספר כמה אני משוגעת

כשבכיתי בלילה ולא היה לי למי להתקשר

כשפגעתי בעצמי ודיממתי,לבד

כשכיוונתי לעברי אקדח

כשבלעתי כדורים

כשעישנתי

כשלמעשה..לא היה אכפת לאף אחד

כשאף אחת מהכלבות המטומטמות לא שמה לב לקיום שלי

כשכולם דאגו להאשים אותי ולא להתעניין

ולעזור,ולתמוך ולהקשיב ולהיות שם להיות שם כשהכי הייתי צריכה

-כשלא הייתה איתי נפש חיה,כשהלכתי והצטמקתי

-כשלא יכולתי לנשום

-כשהתעוררתי בלילה מחנק פתאומי

-כשהלכתי והרגשתי שהלב שלי עוד שנייה יוצא מהחזה

-כשדפיקות הלב היו כ"כ מהירות שיכולתי להשבע שהן שברו לי את הצלעות

-כשנישכבתי במיטה והרגשתי כאילו עוד שנייה העצמות קורעות לי את העור

-כשבכיתי בשקט שאף אחד לא ישמע

-כשנעלמתי להם לחצי שנה

-כשלא השמעתי את קולי

-כשחשבתי שאני חסרה

-כשהתהלכתי ברחוב לבד,סתם בתקווה שאולי אפגוש מישהו מוכר והוא ישאל אותי "מה נשמע?"

-כשרציתי לצעוק כ"כ חזק שאהפוך לחירשת ולא אשמע את מחשבותיי

-כשהלכתי לישון כל לילה בתפילות לא להתעורר ביום שלמחרת

-כשאחזו אותי בכח וקרעו ממני את הבגדים

-כשאמא נשכבה זועקת על הרצפה קבורה בדמעות של עצמה

-כשאבא שלי חלה בגללי ובגלל מה שאני עושה

-כשההורים שלי בכו כל לילה ויכלתי לשמוע זאת מחדרי

*בקשתי לא לספר,כי ידעתי מה אני אומרת

לא כי אני לא רציתי שיצילו אותי

אלה כי ידעתי למה זה יגרום

וזה גרם,והן לא הקשיבו הן חשבו שאני משוגעת

ידעתי מה יקרה

באשמתן

אבא שלי חלה

באשמתן

אמא שלי כמעט עזבה את הבית

באשמתן ההורים שלי כמעט התגרשו

באשמתן ראיתי קרן אור פעם בשבועיים..כשהלכתי לטיפול אצל הפסיכולוג

באשמתן הייתי עסוקה בלילות בלהחזיק לאמא שלי את היד כי היא רעדה מחרדות

באשמתן התחלתי לעבוד כי ההורים שלי הוציאו מאות של שקלים על טיפולים ולא היה לנו איך לחיות

באשמתן העיפו אותי בצפר כי הברזתי,לא ישנתי בלילות הייתי עסוקה בלחשוב איך מתמודדת עם המחר

באשמתן אבדתי כל קשר עם החברה הכי טובה שאי פעם הייתה או תיהיה לי בחיים,האחת שאהבה אותי ללא גבולות-אמא שלי

באשמתן רבתי עם המשפחה שלי,כל יום,בערך כל שעה-חצי שעה,ריב שכמעט ונגמר בהתקף לב של מישהו מבני המשפחה

באשמתן האחים שלי רואים אותי כמשוגעת,מטומטמת,לא מתחשבת מה שגרם להתרחקות..התרחקות מהמשפחה שלי 

ובסוף נשארתי לבד,לבד בעולם..בלי אף אחד חוץ מה..חדר שלי

שתמיד היה שם בישבילי..רוב תודות!

אני שונאת אותכן,השמדתן לי את החיים עד ל0

כיף לכן?

תאמת לפי איך שזה נראה,אתן מאושרות

תודה לאל הצרות שלכן הן זה שאין לכן מה ללבוש

ושהחבר שלכן לא מחזיר לכן סמס

או שאין לכן זמן לנסוע לאילת כי אתן טסות לחו"ל

או שאתן כ"כ עמוסות כי אתן עובדות כל היום וקורעות תתחת..פשוט נגמר לכן כל הכסף ואתן חייבות לחדש תקולקציה

מסכנות :\

-אושפזתי בכפייה,לקחתי כדורים,אכלתי,נשקלתי,טופלתי
ועליתי..עליתי במשקל,אלה לא תמונות מצב

כבר כמה חודשים שאני לא נראת ככה יותר

הייתה תקופה קצרה כשחשבתי שאני חוזרת למסלול,שאני בריאה

ואז הן החטיפו לי עוד מכה,כאילו שזה לא הספיק עד עכשיו

והיום..היום אני מנסה,משתקמת בכוחות עצמי

לבד,עדיין לבד בעולם

*זה היה חלקיק כ"כ קטן מה-3 שנים האחרונות

את האמת אין פה שום דבר שמתאר מה שעבר עלי נפשית

על איך הנפש שלי נחרבה לאט לאט

אך אין אף מילה בעולם שתתאר מה עבר עלי

והן שום סיכוי בעולם שיבינו את זה

קוקאין והופ תוך שבוע 10 קילו פחות

-להשחיט את הנשמה עד סופה

וכשיבוא היום..בעוד מספר ימים , יום שחוגגים

יום ששמחים..לא יהיה אף אחד שיחגוג איתי ולא יהיה אף אדם שארצה לחגוג איתו

כי כשמזוייפים אני מזוייפת בחזרה

אבל הם ככה כבר כמה שנים והפרצוף שלי נתקע,על מצב מזויף

ואין ON או OFF

אחרי שהם ריסקו לי את הלב והאכילו לי אותי בחתיכות

בכ"ז חולפת מחשבה על בדידות ואולי עדיף להיות מזוייף אך לא בודד

ואז עובררת בי צמרמורת ומישהו מחטיף לי סטירה,אולי המצפון שלי..אני לא בטוחה

אני חוזרת בי,עדיף להיות בודדה ככלב ולא ליהיות מזוייפת כמוהן 

ועדיף למות,בסופו של דבר..עדיף למות

אבל אני חייה,בנתיים..אז למה לא להנות מזה אה?

cocaine.