-התקופה האחרונה הייתה קצת יותר טובה,התחלתי להרגיש את עצמי
וזה מוזר,כי לא הרגשתי אותי הרבה שנים
זה נעים ללכת לישון בתחושה שהיום,כל היום..היית עצמך,
ולא שיקרת ולא זייפת ולא עשית שומדבר שלא רצית
הייתי אני.
-וזה בא בתקופות..והולך עם התקופות
וככה גם הביטחון העצמי שלי שבתכלס זה כל מה שאני צריכה לבנות לעצמי בשביל להיות אני.
וזה כל מה שהייתי צריכה מההתחלה בשביל לא להכנס לכל החרא הזה,
אבל כבר נכנסתי,דרכתי,שילמתי.
-קצת יותר בטוחה..וזה חולף עם הרוח אחרי שנייה..
I wanna heal, I wanna feel what I thought was never real
I wanna let go of the pain I've felt so long
אז זהו..זה נגמר
אני עדיין לא מעכלת
אבל זה הסוף,
I will never know myself until I do this on my own And I will never feel anything else until my wounds are healed I will never be anything til' I break away from me I will break away. I'll find myself today
תמיד כשיש לי דיכאון לא מוסבר אני בורחת,
בדר״כ זה למקום הפרטי שלי,
חורשה ירוקה,עם שדה פתוח,שביל אפר חשוך,ושמיים מלאי כוכבים
כמו בסרטים,מבודד שם אין נפש חיה לפעמים עובר שם איזה חתול סהרורי
אני בורחת לשם כי הכי לא מציאותי לי שם,אני מרגישה באיזה סרט אמריקאי
אני שוכבת על הגב ומתנתקת מעצמי
וחושבת,מעשנת.. בעיקר חושבת
על מה ולמה אני מבזבזת את החיים שלי? את הילדות שלי? את כל היופי שבגיל הזה..
ואז אני חוזרת הביתה והמציאות מכה בי במהירות שנות אור
אני כבר לא רוצה להיות רזה.. אני צריכה את זה כמו אוויר לנשימה
זה מוטמע בי
זה כבר לא חשיבה רצונית כמו פעם
זה מלווה אותי בלי רצון לחשוב על זה, בלי כוונה
גם כשחשבתי שיצאתי מזה
זה שם.. איך זה שם?
להקיא, לא לאכול, בולמוס
חשבתי שעברתי את זה שהתגברתי, שהתבגרתי
שאני כבר לא במקום הזה יותר
דפקתי לעצמי תמוח
דפקתי לעצמי תחיים
עץ עקום אי אפשר לישר..
כמה היא יכולה להיות צבועה? מטומטמת? מגעילה? חולה בראש? כמה תשומת לב היא מחפשת, אוי אלוהים..והיא לא מרפה, היא רק מחפשת שירחמו עלייה
וכמה הן יכולות ליהיות סתומות?
וצבועות..
ופתטיות
ומגעילות כאלה שממש עושות לי בחילה וצמרמורת
כמה הן יכולות להיות עיוורות?
לראות רק את עצמן כשהן טוענות שזה ממש לא ככה
פשוט בא לי להדביק להן מראה בפנים..אבל כ״כ קרוב שהן יראו את הגועל נוזל מהן
ויודעים מה? אם זאת רק אני שחושבת ככה עוד הייתי חושבת שאני טועה, בסדר אני פגועה מהן.. אבל לא, כ״כ לא
ספרתי לפחות 10 אנשים לגמרי אובייקטיבים שתקתי ונתתי להן כמה שמות הן פשוט אמרו כל דבר שאני חושבת עלייהן באותו רגע הבנתי, אני בסדר.. אני לא טועה זה ככה באמת.
דוחות שזה מבחיל
הלכתי לשכוח את הפנים שלהן, לילה טוב ישרא..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
anna-my life