סיפורים שאספר

"ג'ין?"
כרגע התבררה לי המשמעות של הסיוט שחלמתי. באותה השנייה כל כך רציתי שזה יישאר רק סיוט ולא יהפוך למציאות. קורי ישב במיטה כמה מטרים משמאלי.
"השם ישמור, קורי!" צעקתי.
"איפה אנחנו?" הוא שאל ואני הפנתי את ראשי בחזרה אל ניל
"מה לעזאזל הוא עושה כאן?" שאלתי.
"איכשהו," הוא ענה והסתכל על קורי, "הם ידעו גם עליו."
"מי ידע? מה ידע?" קורי לא הבין מה קרה.
נאנחתי בעצב, והנחתי את הראש בין ידיי. העדפתי שניל יענה לו.
"אנשים רעים," ניל ענה כאילו קורי ילד בן שלוש, "הם יודעים שאתה יודע עליי, והם הביאו אותך לפה." ניל גם נאנח.
לא הסתכלתי עליהם, אבל שמעתי את קורי מנסה להתחיל כל מיני משפטים כלא מבין, ניל עצר אותו.
"אסור שבני האדם ידעו..." הוא מלמל.
קורי שתק, בחן את הדברים ואת החדר.
"מה הם יעשו לנו?" הוא לחש.
חיכיתי שניל יגיד משהו, אבל הוא רק השפיל את מבטו. ניסיתי גם להתעלם, אבל קורי קרא בשמי. לא יכולתי להתחמק הפעם.
"יהרגו אותנו." מלמלתי מנסה לעצור את הדמעות, לא הייתי עצובה עליי, הייתי עצובה עכשיו על קורי.
התגובה האחרונה שציפיתי לשמוע נשמעה. ניל התפקע מצחוק, ואני וקורי נעצנו בו מבטים כלא מבינים. חיכינו להסבר.
"הם לא יהרגו אותנו, ג'ין." הוא אמר מבין הגיחוכים שלו, "את יודעת שאנחנו תמיד יכולים לברוח." הוא אמר גאה.
"מה?!" הייתה לי פתאום תקווה.
ניל קם בעודו מחזיק את ידי, כך שהייתי חייבת לקום איתו, ואמר לקורי לקום גם.
הוא הוציא מפתח מהכיס, חייך חיוך מנצח.
תוך שניות קורי כבר היה מחוץ לאזיקים, ואז ניל התקדם לעברי, נשק לי במצח והתחיל לפתוח גם את האזיקים שלי. גם אני חייכתי, בתקווה שיש לנו סיכוי לברוח.
פתאום ניל הסתובב וסתם לקורי את הפה עם היד. הוא לבש את הברדס שנייה לפני שכריס ודרייק נכנסו.
"כן, אתה צודק, זה באמת חשוב יותר." דרייק אמר לכריס, המשך שיחה שאת התחלתה לא שמענו.
הם סגרו אחריהם את הדלת ולפתע שמו לב שאני וקורי כבר ערים.
"נו, נו, נו..." כריס אמר והחל פוסע מימין לשמאל.
"מצטערי-" כריס התחיל לדבר.
"או שלא כל כך..." דרייק מלמל מאחוריו, וכריס סימן לו להיות בשקט.
"אנחנו מצטערים, אבל הדרך היחידה לפתור את בעיית הידע הנרחב שלכם," הוא אמר ונעצר להביט עלינו, "היא להפוך אתכם לרוח..."
הסתכלתי על קורי לשנייה, הוא נראה מפוחד ולא מבין. אני כל כך מרחמת עליו שהכנסתי אותו למצב הזה, למה הייתי כל כך טיפשה? עדיף שאני אמות במקומו.
"אתם יודעים מה זה אומר..." דרייק חייך מאחורה חצי חיוך מרושע.
"תמיד יכולים לברוח?" מלמלתי לניל בציניות.
"אמרת משהו חשוב?" דרייק אמר ואני הנדתי את ראשי לשלילה.
"רגע..." כריס אמר בקול חשדני. "הברדס עדיין אצל ניל..." הוא התחיל להסתובב בחדר, לא בטוח אם ניל נוכח. "דרייק," כריס אמר ודרייק התייצב כמו חייל המחכה לפקודה, "תחפש אותו."
"איך?" דרייק שאל בתמימות.
"תסתובב עם המצית הזאת," הוא אמר וזרק אל דרייק מצית, "אם הוא נמצא כאן הברדס יישרף." כריס אמר בעודו צועד בחדר, מביט עלינו במבט חשדני. נבהלתי. ניל לא יוכל לברוח, מה נעשה?
"כלום, הוא לא פה." דרייק אמר לאחר כמה רגעים, בטוח בעצמו. כמה הודיתי לאלוהים ברגע הזה שדרייק מטומטם.
"בטוח?" כריס שאל.
"אתה לא סומך עליי?" דרייק החזיר שאלה, כאילו נעלב. כריס מלמל משהו לא מובן.
"טוב, אז מי רוצה להיות ראשון?" כריס שאל, לא מחכה לתשובה, ודרייק בצחוק מתגלגל התחיל להזיז את אצבעו מקורי אליי שוב ושוב כאילו עושה עלינו 'אן-דן-דינו' מי ימות קודם.
"אני לא אתן לזה לקרות." ניל התקרב אליי ולחש כאילו כריס ודרייק יכולים לשמוע אותו.
לא האמנתי לשום מילה. איך ניל כבר יוכל להתנגד?
האצבע נעצרה על קורי.
דרייק פתח את המנעול של הסורגים שהקיפו אותנו וכריס נכנס פנימה בשקט והרים את קורי מהמיטה באכזריות. קורי שבכה, ניסה להתנגד אך כמובן שכלום לא עזר לו, לא יכולתי לראות את קורי ככה.
"לא!" צעקתי וכל הראשים הופנו אליי, "אני אהיה קודם." אמרתי הפעם בשקט, ולא חיכיתי שכריס יבוא להרים אותי, קמתי לבד.
ניל רתח, כאילו עוד שנייה הוא מתפוצץ, החזיק לי את היד וניסה לעצור אותי, כאילו זה יעזור.
כריס תפס לי את היד חזק מידי, לא משחרר את האזיקים. דרייק החזיק לי את הראש ודחף אותו אחורה.
כריס הרים רובה שלא שמתי לב בדיוק איפה הוא היה לפני כן וטען. הוא קירב את הרובה לרקתי.
"תפסיק!" ניל צעק. ניסיתי בכל הכוח לסובב את הראש מבין ידיו של דרייק וראיתי את ניל ללא הברדס.
כריס היה מוכה הלם, בהה בדרייק בכעס ודרייק ניסה לדבר אבל כל מה שיצא לו מהפה הם גמגומים לא מובנים.
כריס עזב אותי בבת אחת.
"ניל, קודם כל תירגע." הוא אמר והניח את ידיו על הכתפיים של ניל.
"אל תירה בהם." ניל אמר כאילו הוא זה ששולט על כריס.
"למה?" כריס אמר בציניות, "אתה יודע, אני אמור להעניש גם אותך," הוא חייך חיוך זדוני. "אתה זה שנחשפת."
"בדיוק." ניל אמר בביטחון, "תעניש רק אותי. תכבה אותי לתמיד."
מה? ניל לא יהיה קיים מבחינתי יותר? איך הוא יכול להגיד דבר כזה?
"מה פתאום!" הסתכלתי על ניל ולא על כריס, מפחדת לאבד אותו.
אבל אז הסטתי את מבטי אל קורי, שישב אומלל כמה מטרים ממני.
מה לעשות? למות עם קורי ולהיות עם ניל כרוח, או להישאר בחיים ושקורי יהיה מאושר, ולחיות בלי ניל?

~החתימה הוכנה ע"י השפויה בלוג עזרים מדהים, מומלץ!-יש בו הכל ולא רק למעצבים (: ~