כל פעם אני חושבת שתהיה לי הסבלנות או הזמן לכתוב ושניהם לא מתרחשים. החודש האחרון היה מלא באירועים שונים, קודם כל היה אירוע משמח וגדול שהאיר את כל התקופה הזאת, מצד שני היו כמה אירועים מבאסים במיוחד. אני חושבת שההתעסקות שלי בכל מה שקשור למצב הפיזי שלי, גרמה לזה שאתעסק בחרדות שלי שקשורות למצב הפיזי שלי, מה שלא שיפר את המצב הפיזי שלי במיוחד או את המצב שלי מבחינת הלימודים. אני מתחילה להרגיש כאילו פיתחתי הפרעות קשב וריכוז ואולי זה באמת נכון אני לא יודעת, התחושה העיקרית היא שאני מאוכזבת מעצמי וגם בתור ילדה לא ידעתי איך להתמודד עם האכזבות האלה אלא רק ללכת ולנטוש את המקצוע. הבעיה היא, שכשהייתי קטנה היו המון דברים בהם הייתי טובה מאוד, מבחינת מקצועות לימודיים ומעט מאוד בהם לא הייתי טובה, כשגיליתי שאני לא טובה במחשבים זנחתי את זה, גם פיזיקה, גם כימיה, גם מתמטיקה כמעט אבל אין מה לעשות חייבים להוציא בגרויות מוצלחות אז ישבתי וחרשתי אבל כשקיבלתי ציונים נמוכים תמיד היה לי קשה להתגבר על העלבון, זה מה שאני מרגישה עכשיו במקום בוחן ששווה נקודת בונוס, אבסורד אני יודעת, אבל אני לא יכולה לשחרר את תחושת הפרפקציוניזם שעוברת בכל נים בגוף שלי... גם ההגדרה הזאת קצת אירונית, בהתאם למקצוע. בכל מקרה, הרגשתי כאילו איבדתי את עצמי קצת בתחום הלימודי, לפחות הייתי שמחה בכל התקופה הזאת, בגלל החדשות הטובות. למדתי קצת לשחרר בנושא הכספי ולהבין שעם הרבה רצון וקצת יכולת גם פיל יכול לזיין תרנגולת (אני לא זוכרת את ההמשך של הביטוי החינני הזה), כשאני אומרת למדתי זה אומר שישמתי את זה לתקופה ארוכה של שלוש וחצי דקות ו22 מאיות השניה ומשם שיחררתי את החרדה לחופשי. מקווה שהרושם שעולה כאן הוא לא שאני חרדתית בטירוף, אלא רק מעט מאוד ובדרך כלל אני יודעת למתן את זה, בשפת העם אני לחוצה פחד לפעמים.
על חדשות טובות אני תמיד כותבת פחות ובאופן כללי כותבת מעט בתקופה האחרונה, כמעט ולא מבקרת בבלוגים ומשתדלת להתאים את עצמי לחיים הסטודנטיאליים העמוסים מדי. בלי קשר, על חדשות טובות אני כמעט ולא כותבת בגלל ה"עין", the evil eye.
אז באותו הקשר:
http://www.youtube.com/watch?v=SG1UcBXNuc0
אולי נושא העין לא משפיע כל כך אה?:)
שיהיה שבוע טוב וקל יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סרנדיפיטי