הכל סביב מאבקים שחייבים להצליח- אישה, בעיות אגן ושאר ירקות

הבטחות שהבטחתי לעצמי: 

1. לקרוא לפחות עשרה ספרים עד סוף אוקטובר.

הבעיה: 

להבטיח את זה לעצמי בתחילת אוקטובר. 

הפיתרון:

קריאת ארבעה ספרים במקביל, כשאחד מהם הוא פו הדוב באנגלית (כן אספתי את כל הבובות ולא אף פעם לא קראתי את הספר, רק את ספר הציטוטים של ספר המקור, נכון אין בזה שום היגיון), ובמקביל הגילוי ששלושה מהם לא מעניינים אותי בכלל (פרט לפו הדוב, בהחלט מעניין).

2. התעסקות בדברים שטחיים כמו החזרת אוסף הבשמים שלי לקלאסיקה של פעם.

הבעיה: 

אין כסף.

הפיתרון: 

גלישה בלתי נגמרת בכל מיני אתרים שבוחרים בשמים, גירוי כל היצרים האפשריים שיש לאישה ששואפת להיות מושלמת מכל הבחינות, כלומר שואפת לדברים לא ריאליים בעליל. 

הפיתרון:

איזה מזל שהיה לי יום הולדת.

3. לנסוע עם חברה ליום כיף לפני שהיא זונחת אותי במדינתנו הקטנה

הבעיה: 

אנחנו מבטיחות אחת לשניה שלל הבטחות כבר כמה שנים וביניהן מעבר לגבול דרומי שלא יצא לפועל (גם כן המצרים והמהפכות שלהם) ונסיעה "מתוכננת" עלק להודו שגם ככה הייתה נגמרת בהפיכתה לדולפין. 

הפיתרון:

ושוב, מזל שהיה לי יום הולדת, היה יום כיף מעולה, בכלל השבועות האחרונים היו לטובתי אין ספק. 

4. כאן מגיעה בעיה עמוקה יותר, חיזוק הקשר עם אחי.

הבעיה: 

הוא חי ביבשת אחרת ובשנה האחרונה הבנתי שאנחנו פשוט לא מכירים אחד את השניה. 

הפיתרון:

תודה לאל על הסקייפ ועל היכולת שלי לרסן את הפה שלי, שכן אסור לי לתת לו ביקורת (כן הוא מבוגר ממני בכמה שנים וכן אני כבר לא בת 7 אבל אני בטוחה שהוא היה מוכן לתפוס אותי מהרגליים ולטלטל אותי כמו שעשה אז כשהייתי מעצבנת אותו) משפחה לא מחליפים וזה. 

5. להתאמן

הבעיה:

כמה כיף להיות מקפיאת מנויים כרונית.

הפיתרון:

הנה התאמנתי שלושה חודשים ברציפות, מסוף החודש חוסר החיים יהיה בוטה במיוחד, אז הנה עוד בעיה שלא צריך לפתור.

6. לחזור לכתוב

הבעיה:

אין מוזה כשיש חרדות (אני מניחה שמדובר בחרדות, אף פעם לא אובחנתי, אבל כשאבחנתי את עצמי אף פעם לא טעיתי, ככה זה היפוכונדרים).

הפיתרון:

רסקיו, האמת שהפיתרון הוא לאלץ את עצמי לכתוב, כי זה פשוט בריא, גם אם זה לא כאן וגם אם זה כאן ואף אחד לא קורא. בינתיים לא בחנתי את הנושא כמו שצריך.

7. למצוא שקט נפשי במסגרת הלימודים.

הבעיה: 

לימודים מביאים לחוסר עבודה שמביא לחור בכיס שגורם לחוסר שקט נפשי.

הפיתרון:

להוסיף עוד עשרים וארבע שעות לכל יום, בינתיים אני עובדת על זה, נראה איך זה יתקדם.

8. להרחיק את כל האנשים שעושים לי רע.

הבעיה:

קצת קשה להתנתק מ40% מהאנשים שאת מכירה, במיוחד כשהם כוללים חברים שקרובים לחברים קרובים.

הפיתרון:

חוסר החיים שצוין בסעיף 5 והחור בכיס שצוין בסעיף הקודם, שניהם נגרמים מאותה סיבה שהיא התירוץ להכל בשנה הקרובה.

9. להשתפר מבחינת בריאותית.

הבעיה:

גם כאן נגמר הכסף והאמת היא שנגמרו לי כל הפתרונות, לא לא הכל עבד או עזר.

הפיתרון:

בהקשר הזה נגמרו לי כל התגובות הציניות, כאן יש רק אופטימיות וניסיון להתעלם מהדברים הקטנים שעדיין כואבים ומזכירים לי שאני חיה ושאין מה לעשות עם זה שהם חלק פעיל ממני.

10. להתקדם מבחינת הזוגיות 

הבעיה: 

ממון ונדוניה.

הפיתרון: "עכשיו טוב.." ושישאר טוב, הפנטזיות לגבי העתיד ישארו פנטזיות בשנים הקרובות, לפחות עד תקתוק השעון.

כשהייתי קטנה היה לנו איש ירוק.

כשהייתי קטנה הרגשתי שהוא יותר שלי משל כולם.

אני לא יודעת למה, אבל תמיד כשראיתי אותו הרגשתי שאני מבינה אותו, מעבר לכל הסקרנות שהייתה לי לגביו.

הוא היה לובש בגדים ירוקים והיה מסתובב עם מטריה ירוקה כשהיה גשם, אבל לא סתם ירוק, ירוק זוהר. 

בימים קיציים יותר הוא היה פושט את הטרנינג הזוהר ושם סתם חולצה ירוקה ומסתובב עם התיק הירוק שלו.

כשראיתי אותו היה בי רצון לגשת, מצד אחד פחדתי וידעתי שאסור לדבר עם זרים ומצד שני נראה שהאיש הירוק רצה שישאלו אותו כמה שאלות מהותיות.

יום אחד חיכיתי ברחוב לאימי שהייתה בסידורים, ראיתי מישהו מאוד מוזר ברחוב, הוא לבש בגדים פרחוניים, חולצה עם פרחים וכך גם המכנסיים ותיק פרחוני. כיצד יכל לוותר על הירוק שלו? בשבילי הוא היה האיש ה"ירוק", הרי לא סתם זורקים כך חלק מהאישיות. 

ניגשתי אליו ושאלתי אם מותר לי לשאול שאלה, הוא חייך וענה שכן, 

שאלתי מדוע הוא כבר לא ירוק? 

והוא ענה שכל הילדים הקטנים העליבו אותו כל כך וצחקו עליו על כך שהיה ירוק ולכן החליט שהגיע הזמן לשנות.

כשהוא אמר את זה ראיתי את הכאב בעיניים שלו, על כך שלא נתנו לו להיות ירוק כפי שרצה, הכאב הזה היה אותו הכאב שהפך אותו לשלי.

כי ככה זה, כשאתה ירוק או כתום או צהוב, תמיד יצביעו עלייך. החוכמה היא לדעת להפוך את הצבע שלך לכוח.