נגמרה שנת הלימודים ואיתה (באופן מפתיע) התפנה הרבה זמן... מה שמוביל (באופן מפתיע אף יותר) להרבה יותר קריאה.

משמעות: הגברת החליטה לקחת על עצמה פרויקט במימדים עצומים: לקרוא את הסדרה של "הארי פוטר" ברצף.

"מדוע פרויקט?" שואלים את עצמם שאר האנשים המסתובבים במרחבי מדף הספרים בארץ, הרי ידוע כי סדרת "הארי פוטר" היא יופי של תענוג דפי לאוכלי הדפים שבינינו!

הסיבה פשוטה: 3,930.

לא, לא חברים, זוהי לא טעות דפוס- לא הזזתי את הפסיק למקום לא נכון. 3,930 זהו מספר הדפים המצרף את כל שבעת ספרי "הארי פוטר". כולם!

נכון שבהתחלה זה מתחיל תמים עם שלושה ספרים נחמדים ודקיקים, רק כדי לקבל את הבומבה לפנים בספר הרביעי שכולל, לא פחות ולא יותר מ- 660 עמודים! ומאז, טוב, זה רק הולך ומדרדר, (או הולך והמתגבר, תלוי איך מסתכלים על זה).

אף לא אחד מכול שאר הספרים הבאים ("מסדר עוף החול" ו-"אוצרות המוות", מאחר ו"הנסיך חצוי הדם" הוא דווקא די דקיק במשקל כולל של 500 ומשהו עמודים!) נשאר חייב ל"גביע האש", וכמו בשולחן הפוקר, שבו חייב כל אחד להמר, להשוות או להתקפל, גם ספרי "הארי פוטר" מרגישים צורך כל אחד להתעלות על קודמיו: עוף החול במקום הראשון עם 887 עמודים ואחריו במקום שני אוצרות המוות עם 683.   

עוד משחר ילדותי- המאוד קרובה- הייתי מאוהבת בספרי הארי פוטר, הייתי גוררת את אימא לסטימצקי הקרוב לאחר צאת הספר ורוכשת אותו במיטב כספה. ואחרי זה- מת העולם. ואשתו. ושני הילדים שלהם והלברדור. היו לילות שלמים בכיתה ג', ד' וה' שהייתי נשארת עד השעה "המאוחרת" של אחת עשרה וחצי בלילה עם פנס וקוראת מתחת לשמיכה על הרפתקאותיהם של רון, הרמיוני והארי- שתפס בדמיוני את מקומו של אש קצ'ם והושווה מקסימום לג'וני דפ- שיכנסו עוד שנייה דרך הדלת ויתעתקו יחד איתי ישר למחילה. ואז הגיע הגיל שבו לקרוא משמע להיות דחוי חברתית והזנחתי את חובותיי להארי. נכון שקניתי את הספרים, אך התייאשתי איפה שהוא באמצע, אחרי העמוד ה- 400. אך הוא, כמו ג'נטלמן אמיתי, נשאר במדפים העליונים עם שאר הספרים שלי, שבינתיים הספיקו להתמלא בספרים לתיכון ואז להתרוקן מהם שוב, מחכה עד שיהיה לי זמן לשוב לקרוא בו.

ועכשיו, שלוש שנים לאחר צאת הספר האחרון, ואם יותר מידי זמן פנוי על הידיים, אני מתיישבת וקוראת שוב את כל הסדרה. בלי הפסקות של כמה חודשים בין ספר לספר, בלי הפסקות לשינה, אכילה או חס וחלילה לשירותים, כמו הרבה טובים לפני, גם אני מניחה בצד את חיי על מנת להתאהב מחדש בהוגוורטס, ולהיסחף עד מעל לראשי בקסם שהוא הארי פוטר.    

מבצע "שבירת החום בהוגוורטס" מתחיל!

נ.ב. תודה רבה לתומר הכשרוני (מהבלוג "ילדי יום ראשון")  ש- א) יצר לי את הבלוג הזה ו-ב) הראה לי איך מתפעלים אותו אחר כך. תודה תודה תודה!!! 

xoxo גברת פואטיקה