Fire and Blood

אני יודעת שתמיד ידעתם שיש שם יותר ממה שאז היה רצוי, אני יודעת שתמיד ידעתם שיש יותר ממה שחלקתי, ואני גם יודעת שחלק מן הדברים נתגלו בצורה מאוד... לא מוסרית.

אתם יודעים חלקים מפה ומשם, ובעיקר משם. אתם יודעים את הצד הרע של הדברים.

יש לכם רושם רע מאוד, ואפשר לומר שבצדק, אין ספק שמהזווית שלכם- התמונה אכן נוראית.

אני יודעת שאתם רק רוצים בטובתי ורק מעוניינים להגן עלי.

אבל יש דברים שגם אם אספר לכם, כנראה לא תוכלו לקבל, ספק אם להבין.

חיכיתי לרגע הזה כמו שאני פוחדת ממנו; ואולי כמו שאתם חששתם.

מצד אחד "אנחנו תמיד פה בשבילך, לא משנה מה" מרטט לי בפנים ונותן לי כוח, ומצד שני, "אם המשפחה תתפרק בגללך, לא נסלח לך לעולם" מהדהד חזק יותר, בעוצמה שכואבת לי בפנים.

מעולם לא רציתי שיהיה לה רע, ואני יודעת שהיא לעולם לא תסלח לי ולעולם לא תאהב אותי. היא מרגישה אחריות כלשהי כלפי רק כי אני משפחה שלה, דם כדמה, ותו לא; אני מבינה זאת היטב ומוכנה לקבל את זה, ואני יודעת שלגבי זה אין באמת מה לעשות; גם הדבר שאני לא מוכנה לעשות (לנתק איתו קשר) לא היה גורם לה לסלוח לי באמת או לחבב אותי אפילו קצת. לא משנה כמה אצטער, כנראה שסליחתה לא מגיעה לי. אבל אני באמת ובתמים שמחה שטוב לה עכשיו, הרבה יותר ממקודם. אני משתדלת לחשוב שאיפשהו עשיתי לה טובה, שיצא לה מזה משהו שמסב לה אושר, משהו הרבה יותר טוב ואמיתי, שעכשיו היא שמחה וזה מה שחשוב. מעולם לא רציתי לפגוע בה ככה.

בכל מקרה, העבר הוא עבר, ואולי טעינו בדרך ודברים לא נעשו בצורה ראוייה; לא רק אני הייתי ילדה, שנינו היינו, ושנינו גם התבגרנו מאז, ומה שלא היה אז, הוביל בסופו של דבר לכאן. את העבר לא ניתן לשנות; אבל אני לא מצטערת על מה שקרה, אני מצטערת על איך שהכל קרה, והאופן בו הכל התפוצץ לא מעט פעמים.

חשבתי איך להגיד לכם, וחשבתי על הגרוע מכל, ואני יראה וחרדה מזה כל-כך. אחת ההחלטות היותר גורליות וקשות שאעשה, ובכל זאת, אני יודעת שכך או כך, זה יקרה, במוקדם או במאוחר. חשוב לי להדגיש, דעתי כבר איתנה וברורה ואינה ברת שינוי, לא משנה מה יקרה, ומה יאמר. עכשיו זה רק המחיר עבורה אצטרך לשלם.

אני לא מבקשת תמיכה, או אישור, או הבנה. אני רק מקווה ומייחלת להם. אני לא יודעת אם מותר לי להעז לבקש את אלו בלי הסבר, אבל אין הסבר שירצה אתכם בנידון, מה גם שאיני מעוניינת לדוש בזה.

אני רק יכולה להכריז שהחלטתי, ולקוות שהמחיר של ההחלטה שלי לא יהיה כואב כמו הגרוע אליו אני מצפה.

אני אוהבת אתכם ותמיד אוהב, תמיד אזדקק לכם וארצה אתכם לצידי ובחיי, ותמיד ארצה להיות שם בשבילכם ואיתכם.

אבל יש דבר אחד לו אני זקוקה יותר, משהו אחד שעבורו אקריב בכאב רב גם את זה, אם כך ייגזר עלי.

האדם אשר בשבילו אני היא עולמו והדבר החשוב ביותר, לו אני האדם היחיד עליו הוא סומך באמת ובתמים ובוטח... האדם הזה הוא גם הדבר שאני הכי אוהבת בעולם, ואין דבר שחשוב לי ממנו. האושר שלנו נגזר מאושרו של האחר.

הוא נותן לי את הכוח כל יום, הוא מקבל אותי איך שאני, ברמה שאף אחד מעולם לא קיבל וגם לעולם לא יקבל, הוא תמיד היה שם בשבילי, כל השנים הקשיב, תמך ועזר לי להתמודד עם הרגעים הכי קשים... הוא תומך בכל מה שאני עושה, חושבת ומייצגת, ומעבר לזה, הוא אני.

אתם לא מכירים אותו, לא באמת. ואם תחליטו לא לאהוב אותו או לא לקבל, תבינו שזה אומר שאתם בוחרים לא לאהוב את מה שאני ומה שאני בחרתי. אנחנו אחד בדעותינו, במה שאנחנו חושבים, ומאמינים.

אני מקווה שלא תסתכלו על זה כטעות ילדותית, ותבינו ברצינות שזה לא דבר שיישתנה, לא עכשיו ולא לעולם.

אני מעלה את זה עכשיו כי כואב לי להחזיק את זה מכם, כואב לי לנסות לרקום מזימות ולהסתיר את הדברים שנועדו לצאת. עדיף עכשיו ממאוחר. מה שהוחלט הוחלט.

אני אוהבת אותו, ואיתו ולצידו אני רוצה לבלות את חיי.

אני מקווה שאתם אוהבים אותי מספיק כדי לקבל את זה.