יש גם דברים שבאופן חד משמעי נראים לי בסדר או לא בסדר.
יש אנשים שאתה פוחד לומר להם שמה שהם עושים הוא לא בסדר. אז אתה רומז להם.
הם נכנסים למגננה, ומצתדקים. במקום להסתכל על האידיאל ולהבין את הפואנטה, הם מסתכלים על המקרה הקיצוני הגרוע ומראים כיצד הם טובים יותר, וכך הם שלמים עם עצמם.
זה כמו לאכול רע, נאמר מנת צ'יזבורגר, צ'יפס וקטשופ עם דייאט-קולה- אך להרגיש טוב עם עצמך כי יכולת לאכול אף גרוע מכך (להוסיף גם בייקון, לשתות קולה רגיל ולהוסיף גם מיונז לצ'יפס) אבל לא עשית זאת. במקום להסתכל על האידיאל ועל כמה אתה רחוק מלהיות כזה (לקנות לארוחה את הסלט מעלים ירוקים למשל).
זה כמו לעשן סיגריה ביום ולהצתדק בזה שיש המעשנים קופסה שלמה.
לא משנה שב-3 שנים ריאותיו יהיו שחורות פי 1000 מזה שלא עישן כלל.
זה שיש הורים שמרביצים לילדים שלהם, לא מצדיק התנהגות עוקצנית של הורים כלפי ילדיהם...
זה שיש כאלו שלוקחים לילדים את כספם פרי עמלם, לא אומר שזה לגיטימי בעיני לגרום לילד להרגיש שעושים לו טובה שעוזרים לו. נכון, אין מה להשוות- זה לא גרוע באותה מידה, אבל מצד שני, יש לזכור שיש הורים שדוחפים לילד שטר לכיס. אם יש לו ערכים, הילד ידע לקחת את הכסף אם זקוק לו ולהעריך זאת, או לחלופין לומר תודה ולהשאירו על השולחן אם הוא לא. כך או כך אני כאמא הייתי מאושרת - איזה ילד טוב יש לי, או טוב מכך, עזרתי לו קצת.
יש הורים שמצטדקים בזה שילד לא בא עם הוראות הפעלה ומותר לטעות לפעמים.
כמו כן יש ילדים שמצטדקים בבעיות נפשיות ומותר להם לאבד שליטה, לפגוע באחרים ובעיקר בעצמם.
*אנחה* ולצערי חמדנות היא תכונה נרכשת.
רציתי לשים את הפוסט הזה בכלל בבלוג הלא אנונימי שלי, איפשהו ע"מ שההורים שלי כן יראו אותו. אבל אין לי כוח להתמודדות מאסיבית נוספת איתם. כל היום כבר כואב לי הראש, כנראה בגללם וגם ככה יש התמודדויות אינסופיות איתם בכל רגע נתון. כל דבר שאני עושה גורר ים של ביקורות, שום דבר לא בסדר. הגרביים גדולות, החולצה מוכתמת, לא ישבתי לאכול עם אבא, לא סידרתי את השולחן או המגירות במקלחת, אני לא מתקשרת לסבים שלי כל שבוע, לא רואה אותם כל חודש, באה הבייתה למעט מדי זמן, רוצה להתחיל ללמוד עוד יותר מדי זמן, אומרת את האמת כש"לא צריך", לובשת בגד סקסי מדי או שמה יותר מדי איפור. תמיד יש מה להעיר. לא משנה מה אני עושה או איך אני עושה, תמיד יהיה משהו שצריך לשנות.
אז להכנס עכשיו לפיצוץ עם ההורים בשביל קצת אמת... אני עוד צריכה לחשוב אם זה שווה את זה.
הכל היה יותר קל אם פשוט לא היו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Daenerys