אין לי משמעת שינה. לעולם לא הייתה לי וכנראה שגם לעולם לא תהיה. אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שהלכתי לישון בלילה של אותה יממה בה קמתי.
אני נאלצת לקום בשעה 6 בכל בוקר מכיוון שאני עובדת בעבודה שחורה בבית מלון, דרך חברת כוח אדם שעושה לי טובה שמשלמת לי שקל מעל המינימום לפינוי של ערמות כלים ומזיגת קפה לאנשים שמתעצלים לקום אחרי שהעמיסו צלחות באוכל שהולך להזרק.
למה אני עושה זאת לעצמי?
זה התחיל בכך שביום השחרור חשבתי שעבודה מועדפת זה דבר מאוד משתלם, במיוחד לאור ההבטחות הרבות של החברה שפנתה אלי (שלצערי היו רק בע"פ) ודאגה לטשטש את כל המינוסים.
התחלתי את העבודה דרך אותה חברת כוח אדם אם כי במלון אחר בתפקיד שדי אהבתי עם צוות חביב ומנהלת מתחשבת, אז היו גם טיפים. החלו לעלות בי ספקות לגבי עד כמה בסופו של דבר זה באמת ישתלם, אבל המשכתי.
מכיוון שמילצרתי בבריכה, היה ברור שהתפקיד יסתיים יחד עם עונת הקיץ. נאלצתי לשנות תפקיד, דבר הוביל לדבר וגם עברתי למלון אחר.
באותו זמן עבדתי בנוסף בעבודה מזדמנת של קידום מכירות וכוח אדם. גם שם יש יותר הבטחות ממה שמקיימים, העבודה בסופו של דבר קורעת אבל הסכומים נחמדים והעבודה מאוד גמישה ודינאמית.
יום אחד עבדתי דרך אותה חברת קד"מ וכ"א עם חברה כלכלית כלשהי. הם כנראה חיבבו אותי כי הציעו לי עבודה אצלם, טובה בהרבה מעבודה במלצרות- גם מבחינת שכר וגם מבחינת התוכן. העבודה היא עבודה במכירות עם שכר בסיס גבוה יותר, בונוסים על כל מכירה ובונוסים יפים עוד יותר על הגעה ליעדים. סה"כ יש בה אתגר ויש מוטיבציה להצליח.
במלצרות, בכדי להיות מלצר טוב- עלייך להתיידד עם הלקוח.
מטרתך- להשביע את רצונו ולגרום לו להבין שאתה אחראי לכך, כך שבסופו של דבר ישלם לך על השירות. החיוך הוא לרוב מזוייף, המנה עליה תמליץ היא לרוב היקרה בתפריט ולעולם לא תשכח לשאול מה ירצו לשתות- הכל במטרה לנפח את החשבון בתקווה שיהיה מרוצה ו-10 האחוז שנהוג להשאיר יתפחו יחדיו. בסופו של יום אתה מחבב או שונא לקוחות לפי גודל הטיפ שהשאירו ביחס לאופן שבו שירתת, לכמה שהוטרחת מעבר למה שאתה רגיל ולסכום שנאלצו לשלם על ההזמנה.
המראה החיצוני תרם לי לא מעט בתחום.
כמו במלצרות גם במוקד מכירות, על מנת למכור טוב אתה צריך להתיידד עם הלקוח.
מטרתך- לגרום לו להבין שיש לו בעיה והפתרון הטוב ביותר כרוך בקניה של מה שאתה מוכר. אני אישית מאוד מאמינה במה שאני מוכרת, זה הופך את זה ליותר קל מצד אחד, אך מצד שני, אני לוקחת את זה מאוד אישית כשאנשים בוחרים לא להקשיב לעצה שלי. יותר מהבונוס שאני אקבל, הוא יקבל מוצר טוב שהוא בכל
מקרה צריך.
המראה החיצוני פה לא רלוונטי, צריך לפצות על כך עם טון ואופן הדיבור. בחירת מילים נכונה היא נק' מפתח.
בעבודת המלצרות הנוכחית שלי- אין טיפים. אני ממלצרת בחדר-אוכל המגיש ארוחות בוקר עליהן אנשים משלמים מראש ואוכלים במזנון הגשה עצמית בו ניתן לאכול כפי יכולתך. אם מישהו משאיר כמה גרושים- זה בדרך כלל נעלם על-ידי מי שמוצא אותם מכיוון שאין לכל שולחן מלצר משלו. היות שאני היחידה שמפתחת שיח עם אנשים (על מנת להמנע מעבודות אחרות כמו פינוי כלים), הטיפ בכל מקרה מיועד לי.
אז למה אני עובדת שם?
על מנת להפוך את כל חודשי העבודה שכבר ביצעתי במלון למשתלמים, אני נאלצת לסיים את המעט שנותר מהעבודה המועדפת. המלון החדש אפשר לי לעבוד משמרות של 4 שעות על מנת שאוכל לעבוד במקביל בעבודת המכירות ולהתקיים ממשהו עד שאסיים את המועדפת.
לו רק העבודה במכירות הייתה נחשבת גם היא לעבודה מועדפת, כל-כך לא נועדתי לשרת אנשים...
יוצא שאני עובדת מ-6 בבוקר עד 11 בצהריים במלון וממשיכה לעבוד מ-12 עד 21 במכירות.
מאוד מעריכים את עבודתי במכירות, ואני מרגישה מחוייבות למקום. מצד שני, כשאני מבקשת לעבוד עד 19:00 כדי שאוכל להשלים שעות שינה, ורושמים אותי עד 20:00 ואז ב-20:00 גורמים לי להרגיש לא נעים שאני לא נשארת עד 21:00 אני מרגישה תסכול רב.
לעיתים אני מבקשת לעבוד משעה 15:00 עד 21:00 כדי שאוכל להשלים מעט שינה אחרי העבודה במלון, וגם אז אני מרגישה רע אם אני לא מקדימה.
לאחרונה קיבלתי העלאה במשכורת בעבודה במכירות. זה נתן לגיטימציה למנכ"ל להקדים לי את אחת המשמרות של שעה 15:00
לשעה 12:00- כך שאני גם לא מסיימת מוקדם וגם לא מתחילה מאוחר.
אני לא יכולה להתלונן, אבל זה מכעיס אותי. מן הסתם כשאני מונעת ע"י קנקן קפה ו-2 רדבולים לא אתן את אותה עבודה טובה כמו שאתן אחרי שעתיים של השלמת שינה.
אני משלמת בבריאות ומרמור, והם סובלים מהמרמור שלי ומהעבודה הפחות טובה.
אם זה לא מספיק, אני גם מייחצנת מסיבות בין לבין- בדרכי לעבודות ומהעבודות על אופניי, אני מחלקת פליירים לעוברים ושבים וגם להם מוכרת כיף שממנו אני בסופו של דבר מרוויחה.
מסיבה לא ברורה, אני עוד מתעדכנת על עבודות שמציעה חברת הקד"מ וכ"א, למרות שאין לי פנאי לעצמי ואני רק מחפשת רגע מנוחה.
אני לא יודעת כמה יוצא לכם לנסוע על אופניים בעיר, אבל אפילו תל-אביב שהיא יחסית ידידותית לרוכבי האופניים- יכולה לתסכל מאוד.
סה"כ זה עסק משתלם כי אני לא מבזבזת זמן בהמתנה לאוטובוסים שמאחרים לבוא, חוסכת את ה-400 ש"ח שאני מקבלת בחודש על נסיעות משתי מקומות עבודה, אני שומרת על רמת פעילות מינימאלית הדרושה ביום (הכרחי לאור כמויות האוכל שאני מסוגלת לדחוף לעצמי), ואני יכולה להגיע מכל מקום לכל מקום בתל-אביב תוך זמן הגיוני. אופניי ברשותי מגיל 6. מאז הוצאתי עליהן אולי 100 ש"ח על טיפולים שוטפים.
אבל...שבילי האופניים הרבים מסומנים בציורי אופניים למטרות אסטיות בלבד, כך נראה, כי זה ממש לא מונע מהולכי רגל ללכת דווקא על השביל הצר שלא מיועד להם. זה גם לא מונע מהם לענות לי כשאני זורקת הערות זועמות על כך שחוסמים את דרכי.
יותר מכך אני שונאת את אלו שמתעסקים בטלפון תוך כדי שהם עושים זאת והולכים בזיגזגים בלתי צפויים בדומה לילדים קטנים.
יותר מאלו- אני שונאת את ההולכים שאוזניהם סתומות באזניות המשמיעות מוזיקה בפול ווליום, כך שהצעקות שלי אפילו לא נשמעות. אם כבר אתם הולכים בנתיב האופניים, היו ערניים למי שעבורו מיועד הנתיב...
והכי גרועים הם אלו שהולכים שם, שמים לב שאני דוהרת מולם במהירות, אך יחכו שאגיע עד אליהם, אעצור, אמלמל הערה נאצית ורק אז יטרחו להתחיל לחשוב על הליכה בנתיב שלהם.
זה מחרפן אותי מזעם ומוציא ממני את הרע שבי.
מזל שמצאתי לתסכול הזה מקום לצאת. סה"כ, אם ארצה אני יכולה לוותר על כל זה ולהשאר בבית. יצרתי לעצמי עבודה נוספת, רווחית ומהנה יותר מכל אלו.
בעבודה זו אני המנכ"ל, המזכירה, המוכרנית והמוצר.
אני מלכה.
אם ביום אני נקרעת מעבודה לעבודה- בלילה אני מלכה. נחה על ספת העור, רגל על רגל בזמן שמשרתים אותי. מדהים כמה סוטים מוכנים לשלם לי מאות שקלים רק כדי שיוכלו להשפיל את עצמם מולי, לעסות את כפות רגליי המיוזעות אחרי יום עבודה ארוך, לשטוף את ערימת הכלים שהצטברה לה בכיורי בזמן שגוש קרח בצורה של זין תקוע להם עמוק בתחת, להסיע אותי ממקום למקום בימים גשומים, לעשות עבורי קניות, להבריק את ערמות הנעליים שלי ולהיות לי שק להוצאת העצבים שהצטברו על הולכי הרגל...
סוף-סוף מצאתי שימוש יאה לנרות החנוכה שהצטברו לי עם השנים. ידעתי שאמצא.
אז טוב שיש אנשים רבים עם גחמות חולנית או יצר מיני מעוות שמסופק באופן שהוא אפילו לא מיני.
בזכותם יוצא שבשעה אני מרוויחה את מה שאני מרוויחה ביום או יומיים של עבודה ומרגישה כמו מלכה בעולם הלילה והחטא.
נ.ב. והנקודה שלי (מה שגרם לי לכתוב את הפוסט), שעם כל זה, אני מקבלת עשרות הודעות ביום מאנשים שמבקשים את מספר הטלפון הנייד שלי. אני לא יודעת מה גורם להם לחשוב שהם היחידים, או שגם אם כן היו- שיש לי זמן או רצון לשמוע את זיוני השכל שלהם, כשבמעט הזמן הפנוי שנותר לי אני עסוקה בלתאם סשנים, להזדיין או לישון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Daenerys