Ethereal

If I was to be granted only a small gift, I'd ask for a second First Kiss

רוצה למשוך את זה כמה שיותר...

לא רוצה לאבד אותך.

אוהבת אותך.

מתגעגעת.

זקוקה לך.

כל הזמן.

Never underestimate my love and loyalty

People err, I am human too

But I love you

Truly truly truly I do

Never forget that

Don't leave me

Your Love

Adi

Isn't it odd for you to say my name?

A-D-I...

What are you thinking when the word rolls out of your mouth?

I always wondered.......

I can't be happy about it can I

(נכתב אתמול, לפני ניתוק האינטרנט)

אוטוטו מתנתק לי האינטרנט, המכשיר גמילה הנוראי הזה שמנתק אוטומאטית בערך ב-11 ועשרה. רציתי להספיק פוסט קצר לפני.

למה אנשים עושים רשימת כניסות? זה הרי ברור שאם יש 4000 כניסות, אז היו גם 1000 ו-2000 וגם 3000... מה גם שזה מאו נואש לעשות רשימה בעיקר בשביל זה. מדד הכניסות אמור לדעתי להיות פשוט אינדיקטור לכמה אנשים נכנסו נאז עידכון מסויים, וכמה בכלל, להעריך פשוט מה הסיכוי ש-X יקרא אותם ושזה יגיע לרמת הפירסום הזאת והזאת, או אם עתה יש סיכוי שמישהו מסויים קרא. עכשיו עם הפרו שניתן גם לראות מאיפה נכנסו, בכלל זה מכשיר אינדיקציה מצויין, אבל אני לא מצליחה להבין את הרצון הכל-כך עצום לעוד כניסות? תקשיבו זה לא SMS זה לא הופף אתכם לפופולאריים יותר

יש לי ב-24 כנס הסברה למיונים לקורס טייס. ומיד אחרי כנס של שנת שירות בהרצליה, האלטרנטיבה לשנת השירות בטורונטו למקרה שמפילים אותי. מחר אדע את התשובות. מחכה בקוצר רוח. יש עוד 2 שלבים. כמה שזה רע, אני מקווה שהרבה נפלו בשלב האחרון. יוצאים 6 מתוך 20... זה מקנה לי צ'אנס של 30%.

קיבלתי גם מניל"ה לאחרונה. הופצצתי בדברים טובים. שמחתי לגלות שיש לי קב"א 56 ושאם ארצה אוכל להיות קצינה או לוחמת איפה שבא לי (כמובן אחרי מיונים והכל..). פרוייקט שחקים הוא עמום בגלל שהוא משהו מודיעיני מסווג אבל נשמע מבטיח. אני לא יודעת אם יש לי סיכוי כי אני אפילו לא יודעת שפת תכנות אחת ואני לא בטוחה אם זה קשור למחשבים או לא.

יש הרבה מקצועות פיקוד והדרכה שאני יודעת שצריכים שם.

חינוך ורפואה סביר להניח שלא אלך - חינוך כי לא ממש בא לי ורפואה, בגלל הנידלפוביה שלי...

מודיעין... מודיעין, הכל בשושו, אני אתן לזה צ'אנס או משהו.

אני לא זוכרת, היו הרבה תפקידים שנשמעו טוב, וכמה שפחות חח, כם פשוט נשמעים יפה כי מייפים אותם. כל מה שכולל לוגיסטיקה או אחזקה זה לרוב לשבת לייד איזה מוניטור או לנקות נשק ושטויות, אני לא יודעת.

הבעיה שאני ממש לא יודעת לאן אני צריכה ללכת, ויש לי עד סוף החודש להחליט מהה אני מעדיפה.

למה אני כותבת פוסט שכזה פה ולא בבלוג השני? לא יודעת, מאוד מאוכלס שם כבר נראה לי. מסתבר שעל זה עלו רק כמה כמו שרציתי אז המקום פה עוד שקט ופשוט כזה.

בצפר. אני מחכה כבר לסמסטר ב'. עם הסופ"שים הארוכים... אחרי שאסיים את עבודת הגמר. אני יודעת שגם אז יהיה לי קשה. מזל שיש לי את בר.

קשה לי לראות את עצמי בלעדיו כרגע.

לפעמים אני פוחדת שימאס לו, שהוא יבין שהוא לא צריך אותי ואף אחת בעצם. כי אני יודעת שהוא לא צריך אף אחד בעצם. אני פוחדת שימאס לו לחבק אותי, שימאס לו להקשיב לכל סיפורי היום-יום שלי.

לי נמאס מהרוטינה הזאת שלי. עכשיו אני פוחדת גם שאם אעשה איזה שינוי, זה מה שיגרום לפאק.

אני פוחדת שהוא ירגיש שאני תלוייה בו כל-כך. אני פוחדת לטעות. לאור נפילות בעבר, אני פוחדת יותר.. זה כמו טראומה כזאת. אז אני נזהרת. אבל אז אני גם מאוד קפדנית.

זה טוב וזה רע.

אבל אני מרגישה חופשייה כשאני איתו.

וזה מרגיש כל-כך טוב, וממכר, ואני לא רוצה שזה יגמר. תחושה של צורך בלהתקרב עוד ועוד, ושום דבר לא קורב מספיק, ואני נהנית רק להיות איתו ולהתחבק שעות.

אני חייבת לללכת, האינטרנט מתנתק בקרוב...

רק, עוד לא הצלחתי להבין, מה אומרת לי העיניים שלו. זה שונה מפעם לפעם.

***

התנתק לי האינטרנט, ולא הספקתי לפרסם.

אני שונאת את זה!

 ובקשר למה שהתחלתי לומר, אבל זה מרגש אותי כל פעם מחדש בצורה קצת מעוותת, ומסתורית.

He deals with everything. Some secret to keep him recoverable, matters not how bad things might hurt. I know because I did it once.

But I feel lost. I feel lost now.

I shouldn't be left lonely.

One day it will happen. I won't take anything anymore, and I will do something too wrong. And tears won't help anything, neither would any apology.

I need warmth.

The days turn cold, and where I walk, I walk alone.

These are not the words that I need to hear, in fact those words make me feel worse.

I say them because it goes so strong inside that it must come out somehow, and I mean it.

I never hated the way I love. And I love.

I don't want the words.. Sometimes silence is best. Not because there is nothing to say, but because some things are too deep for words.

That's how I feel, but I am too fucked up in order to keep it, I am one of those who ruin those sentences and actually never cease from saying them.

I feel jubilated every single time we meet, when I hear his voice, smell his own unique smell, feel his touch however...

I want to cry, without a reason.

Or maybe I just fear.

If he ever leaves. I will forever remain scarred.

He knows I'm emotional. I always were.

I can't change that so easily. That's one thing he'll have to deal with.

At least he loves to hug me.

I feel hurt.

I'm sorry.

God damn this, I don't need explanations. If I kissed you now to have you supposedly realize you shouldn't have said that, I'd cry during, probably I would.

"So lost, and tearful all astray....."

Adi

P.S. I need someone to call. Naturally it'd be him. Can't think of anyone else. How sad is that? I'm obsessed.

I think I'm getting sick.

when he boxes. So powerful he seems, so filled with testosterone it seems. So mighty and lovely and amazing. For some odd reason it just makes me smile and feel proud, and all I wish to do is wait until he finishes so I can hug him, and let his powerful arms take me in his embrace, so loving and caring

He looks so good when he fights

Don't know why, but it excites me