הבלוג של טוני (*)

תמיד הכל לא היה מושלם כמו שרציתי.

כשנולדתי אבא שלי עזב את אמא ואמא הייתה צעירה, כולה בת 17.

( לחשוב על זה ככה היא הייתה עדיין ילדה עם הראש המטומטם שלה, כמו שיש לי עכשיו אפשר לומר )

היא חשבה מהתחת לדעתי, היא עזבה את הלימודים בשבילי , היא התחילה לעבוד בשבילי , בשביל שיהיה לי מה לאכול..

כמה היא הייתה יכולה עוד לחיות על חשבון ההורים שלה, במיוחד כשעוד אני נולדתי שזאת עוד נפש למשפחה..

חייתי לי באוקראינה עם אמא סבתא וסבא בדירה של שני חדרים וחצי .. 

אמא תוך כדי החליפה כמה חברים ובגיל שש אבא החורג הופיע.

זה מצחיק כי רק אחרי שבוע שהם היו מכירים כבר התחלתי לקרוא לו אבא.

הוא היה נחמד פעם .. כמו שאמא הייתה מספרת ..

אחרי שנה הם התחתנו ועברנו לגור בארץ

תוך כדי הוא תפס את האומץ ופעם ראשונה הוא הרביץ לי מכות בגיל 9 . כשהייתי צוציקית, אבל בעלת ביטחון

עם הזמן הוא הוריד לי גם את הביטחון ... שעד עכשיו אין לי .

הוא היה משפיל אותי מול החברים שלו , שולח לכיוון שלי כל היום עקיצות , היא נותן לי מכות כשהיה בעצבים .

עד לא מזמן זה היה אצלו הרגל להביא לי כאפות על טעויות שהייתי עושה.

הוא גם היה מסיט את אמא נגדי , שאמא זה הדבר היחיד שיש לי מהמשפחה בארץ הזאת

וכמו שהבנתם אני שונאת את האבא החורג הזה.

מאז גיל 10 יש לי את המצבים שאני מפחדת לדבר איתו ..

כמו שזכור לי מאז גיל 10 רק פעמיים חיבקתי אותו.

ורק פעם אחת הוא חיבק אותי.

הוא שונא אותי ואני שונאת אותו . 

זה ברור.

אני יכולה עוד כמה שנים לשכוח את כל מה שהיה , אבל הצלקות על הידים והרגלייים תמיד ישארו .

תמיד.