ראיתי עכשיו סרטון ביוטיוב, של גרג. לא הרבה מכירים אותו, אבל מי שכן, יכיר אותו בתור Onision. בצ'אנל ה- Speaks שלו היה סרטון שבו הוא עונה לשאלה של מישהו שתהה איך גן עדן יכול להיות מושלם, אם זה סותר את העובדה שלפי התנ"ך האדם אינו מושלם. או משהו כזה..

ואז גרג אמר משפט שדיי אהבתי.

'A perfect machine does not create imperfect products'

הוא התייחס לאלוהים בתור "המכונה המושלמת" - הבורא המושלם. הרי כל מאמין יסכים שאלוהים הוא מושלם, כל עוד הוא מאמין בדת שסוגדת לאלוהים.

המוצרים הם בעצם כל דבר שדפוק בעולם הזה, וכאלה אנחנו יודעים שיש הרבה. אבל הוא ייחס את זה בעיקר לבני האדם.

אני במילא אתאיסטית, אז המשפט הזה לא השפיע עליי. הוא פשוט משפט שמאוד התחברתי אליו.

מעניין אותי איך המאמינים יגיבו לזה.. ותשובות של "דרכי ה' נסתרות" וכל הבולשיט הזה הן סתם נסיונות התחמקות עלובים. כשאין תשובה - "דרכי ה' נסתרות"

כששואלים למה בשואה נרצחו כ"כ הרבה חפים מפשע, בינהם זקנים, נשים וטף - "דרכי ה' נסתרות"

כל דבר שסותר את הרחמנות של אלוהים - "דרכי ה' נסתרות".

קצת נמאס לי מהמשפט הזה, או בעצם מכל משפט שאומר "המוח האנושי לא מסוגל להכיל או להבין את ככה וככה".

סתם מעניין אותי איך אדם שחושב בעזרת עצמו יגיב על זה.

אישית, אני מאמינה בטבע.

לא, אני לא איזו היפית שסוגדת לצמחים ומסתובבת עם ג'וינט ומפגינה לשלום עולמי.

אני גם לא שמאלנית, אבל גם לא ימנית.

(ווהו! סטיגמות. אבל למי יש כוח כבר להתנגד לזה)

כשאני חושבת על זה, כל מה שהעולם יצר לפני התערבות האדם, היה רק כדי לגרום לעולם לחיות ולשגשג.

המים, הצמחים, החיות, האדמה, הכל.. הכל קשור אחד בשני והם קיימים כדי שבסופו של דבר כדור הארץ יהיה קיים וחי מתמיד.

ואז בני האדם נכנסו לתמונה, עם התעשיות וההרג וההרס וההתרבות ההמונית, ולסגל לעצמם כל דבר שהם לא מסוגלים להסתגל אליו. שזה בערך הכל.

ותראו לאן זה הביא אותנו..

בלעכס.

לפעמים אני חושבת שאולי היה עדיף שהייתי נולדת לתוך איזה שבט פרימיטיבי, ופשוט לא הייתי מודעת למה שהולך פה.

כי אם אכפת לך מאחרים.. זה פשוט מזעזע.

-

ולנושא אחר ~

אני רוצה חתול. אני ממש ממש רוצה חתול.

רק לשבועיים, אולי חודש. עכשיו זה חופש גדול ויש לי המון זמן פנוי.. ועם מכת הנטישות הזאת, לא חסרים חתולים.

אני פשוט רוצה איזה גורון קטן בן שבועיים, שאני אטפל בו עד שיהיה חזק וגדול ואז נמצא לו בית.

וכשרק הצעתי לאמא שלי את הרעיון היא כמעט התפוצצה עליי..

שלמה אני צריכה להביא לה עוד חיות הביתה, מספיק יש לה גן חיות (היו 2 אוגרות וארנבונת, נשארה רק הארנבונת. מה היא רוצה?)

שזה סתם נטל ואין לה כסף לזה (זה פאקינג גוש פרווה שרק ישן ומפליץ כל היום, הוא אפילו לא זז מהקופסא שלו מרוב שהוא קטן. ואת עצמה היא מפנקת חופשי במגפיים ב4000 שקל, חופשות בחו"ל עם החבר, מערכת סטריאו, DVD, שיפוץ של כל מיני דברים קטנים בבית - אבל כסף ?! אין. שלא לדבר על זה שכשלוקחים חיה לאומנה העמותה מממנת את זה)

שמה עם ג'סי הארנבונת שלי (נראה לי שהגיע הזמן שהיא תתגבר על הפחד שלה מחתולים. קשה לי להאמין שהיא שוב תברח לי רק בגלל שהיא ראתה חתול. והפעם זה יהיה בבית. והחתול יהיה בגודל של הזנב שלה)

ולמה אני צריכה להביא לה עוד חיות (גוש קטן. שבועיים. לא זז לשום מקום. בקושי עושה מיאו. יהיה בחדר שלי כל הזמן.)

באמת, לג'סי יצאו דברים יותר גדולים ורועשים בסירוק אחד.

אבל לא. אני אביא חתול - ואמות. בערך.

-

ו... קרו עוד המון דברים. פשוט אין לי כוח לחפור יותר.

עכשיו אני שומעת את הקול הכה חביב ובכלל לא צורם של הבייביסיטר של אחותי שהולכת לבלות איתנו הלילה עד שאמא שלי תחזור מהנופש שלה בברלין.

אוח, אף פעם לא סבלתי את הבייביסיטר הזאת. לא מספיק שהקול שלה עושה לי חררה גם כשהיא מדברת חלש, אבל יש לה נטייה כזאת לצרוח על כולם לא משנה מה קרה. וכל מי שפגש אותה מבין בדיוק למה אני לא אוהבת אותה.

דאמ, אני צריכה קצת שקט.