נכון הקיבוץ שסיפרתי לכם עליו?
נכון שממש רציתי לנסוע לשם?
אז אי אפשר.
אני רוצה, אבל אי אפשר.
רציתי להדריך במערת הפלמ"ח שבקיבוץ. כ"כ רציתי. רציתי גם להשתתף בכל החוגים שהקיבוץ מממן לנו.
רכיבה על סוסים, אירובי, הקרנות סרטים אחת לשבוע, דירה מהממת חינם, בריכה...
אבל מה? המערה קטנה, מלאה בטחב, רטיבות ואבק אז זה לא בריא לי להיות שם.
למה? כי לי יש אסתמה!!
אז כן, נכנסתי לשם ומיד התחלתי להרגיש בהתקף מחנק המעצבן הזה.
לא רציתי, אבל הייתי חייבת להתקשר לרופאה שלי ולהתייעץ.
ומה ששמעתי לא היה חדשות טובות.
אי אפשר "להגן" עלי עם איזה "משאף קסם" שימנע מהאבק מלהשפיע עלי ולחנוק אותי.
אמנם אם אני אקח משאף באופן קבוע אני לא אחנק כשאהיה במערה, אבל הבעיה שלי תחמיר.
ז"א, האסתמה שלי תחמיר כתוצאה משהות קבועה במערה הזאת.
ולא, אני לא רוצה לסיים את השנה הזאת עם בלון חמצן מהודק לחגורה. ממש לא.
אבל אני כן רוצה להיות בקיבוץ הזה.
אי אפשר להעביר בכתב את התסכול שלי.
עד שמצאתי מקום שאני באמת אהיה בו מאושרת.
אוף.
קצת לפני המערה
הכניסה למערה וישע, הכמעט מנהל שלי
המערה מבפנים
הצצה לקיבוץ. (בתמונה- האיזור ליד חדר האוכל)
רויטל
עדכון!!
בסוף אני כן אשרת שם!!! 
האחראית התקשרה אלי ואמרה שאני יכולה לבוא לשם ופשוט... לא להדריך במערה! 
איזה אושר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
