הופכת עולמות

אז אליס אחת קמה בוקר בהיר אחד והצהירה: "אני מאמינה בפיות". סחטיין.

במקביל, איזה מר גובלין אחד קם בהצהרה משל עצמו: "אליס הזאת סכיזופרנית". מממ.... או-קי.......... נניח.

תכלס, מה לעזאזל אכפת לכם?

בא לה להאמין בפיות? שתהנה. בא לו להאמין באלוהים? שיהנה גם הוא. בא למישהו להאמין במפלצת הספגטי? שיהיה לו בכיף... יודעים מה? יותר מזה! בא לכם להיות אתאיסטים? קבלו את ברכתי.

אני יוצאת עם אתאיסט, מאמינה באלוהים ויש לי חברה שאני לא מאוד אתפלא אם אני אשמע שהיא מאמינה בפיות.

ויודעים מה? אף אחד מהאמונות האלה לא פוגמת באורח החיים של איש מאיתנו או באיכותם.

כולנו נתגייס, כולנו נתאהב ואולי אפילו נקים משפחה, כולנו נמצא עבודה (ואפילו אחת טובה. בכל זאת, הבצפר של חנונים הזה שאני לומדת בו חייב להשתלם לי בסופו של דבר...)

באופן כללי הטענה שלי היא שכל אחד יכול להאמין במה שהוא רוצה מאיזה סיבות שהוא רוצה וזה לא באמת צריך לעניין אף אחד. אני לא מתיימרת לגרום לאתאיסט להאמין באלוהים בדיוק כמו שאליס לא תנסה לגרום לי להאמין בפיות. אני מאוד מתנגדת לכפייה דתית או כפייה באופן כללי מכל סוג שהוא.

למה למען השם אנשים כל כך מתעצבנים כשהם שומעים שאליס מאמינה בפיות? למה אנשים כל כך מתעצבנים כשהם שומעים שמר גובלין מאמין באלוהים? למה אנשים כל כך מתעצבנים שאנשים לא מאמינים באלוהים? שכל אחד יעשה מה שטוב לו ומה שעוזר לו להמשיך בחייו, לתפקד ולהיות שמח.

זה לא עניינו של אף אחד, האמונה של אנשים אחרים.

תלמדו להתעסק בעניינים שלכם בלי לדחוף את האף יותר מדי...

יום טוב.