כי יש הבדל בין דמיון למציאות

עבר בערך שנה מאז שכתבתי .. 

בהתחלה תיכננתי לכתוב כל יום ואז שחכתי והנה לה עברה שנה שלמה וחוויתי ועברתי אין סוף דברים 

אני חיה 14 שנה ואני מרגישה כאילו הרבה יותר כי חוויתי המון יחסית לגילי ויש לי מסקנות ודעות של מישהי מבוגרת כמו 

- אהבה כמעט שלא מוצאים , זה דבר נדיר 
- כולם שקרנים כולל אני
- לא משנה כמה תתאמץ למצוא חבר שיהיה תמיד בשבילך לא תמצא

- אתה יכול לסמוך רק על עצמך
- אתה תמיד לבד בסופו של דבר

- כולם בסה"כ חושבים רק על עצמם כולל אני 
- אף אחד לא מושלם

טוב אני יפסיק לבאס עם המשפטים שלי שהם מראים עד כמה אני חושבת שהחיים הם חסרי טעם
אבל לא אני חושבת שהחיים הם אתגר אחד גדול הם הישרדות ..  

בשנה האחרונה עברתי מיסודי לז' ושם איבדתי את רוב החברות הכי טובות שלי 
אני לא ייצא צנועה אבל הייתי בין הכי מקובלים וכולם רצו להיות לידי ואיתי
ובין רגע שעברנו לביה"ס אחר הכל התהפך החברות שלי ואני רבנו אני איבדתי את הביטחון
ולאט לאט איבדתי את המעמד שלי למרות שעכשיו אני לא חננה או משהו אני גם אפילו לא זאת שאומרים אה זאתי
אני מקובלת אבל לא הכי יש לי עכשיו חברות אחרות שאני לא מרגישה איתן תמיד הכי בנוח אנחנו לא רבות אבל אנחנו גם לא מושלמות

עברתי מאיזה 12 חברים בשנה אחת ל2 חברים בשנה אחת
ועכשיו מאוד חסר לי הקטע שבן מחזר אחריי ורוצה להיות איתי או בכלל שבן אוהב אותי
בואו נגיד ככה גם חסרים בנים או שהם ערסים מעשנים חושבים ת'עצמם או שהם חננות ביישנים
או שהן פשוט מניאקים חראות (סליחה על הגסות)

עכשיו אני בכיתה ח' מנסה להתמודד עם המציאות שאני נמצאת בה 
בתקווה למצוא עוד חברות טובות ובתקווה יותר גדולה למצוא מי שיאהב אותי כמו שאני וככה גם אני אותו 
 

טוב אני מקווה שאני ימשיך לעדכן אבל עד אז תדעו אני לא עד כדי כך לא אופטימית לגבי החיים 

פשוט יש לי ספקות לגבי המון המון המון דברים

אז עד הפעם הבאה תהנו מהקריאה :)