כי יש הבדל בין דמיון למציאות

אני אצא קצת משוגעת קצת פסיכופתית 

אבל יש בי איזה קול כלשהו , 

אני מודעת אליו סוג של פיצול אישיות אבל לא ממש 

זה לא שזה יוצא ממני ופתאום אני מתנהגת שונה ..

אני נשארת אני , אבל יש קול בתוכי שעושה לי כאילו דווקא 

בוחן אותי מנסה להוציא אותי אנוכית מגעילה 

עכשיו כשאני קוראת את מה שאני כותבת אני מרגישה גם קצת משוגעת
אבל זאת אני שמנסה להוציא את עצמי באור אפל יותר
כשאני חושבת על אנשים לדוגמה חברה פתאום הקול צץ ואומר (בתוכי)
הלוואי שתמות , וזה הכי לא המחשבה שלי בחיים לא !
אבל כאילו הקול הזה .. אני לא מבינה מה זה אומר

כשאני חושבת על דודים שלי / משפחה הקול אומר את זה
לכל בן אדם לא למישהו ספציפי / למשהו ספציפי זה פשוט יוצא
ומשגע אותי ואני לא רוצה שאף אחד ימות ואני יודעת שאף אחד לא ימות כשאני אומרת את זה
אבל אני פשוט לא מבינה מה זה , וזה משגע אותי אז אם יש פה מישהו אחד מהקוראים
מבין אותי , עבר משהו דומה , שמע , יודע מה לעשות בבקשה אתם מוזמנים ויותר מזה 
רצויים לרשום לי בתגובות ולעזור!