באיזשהו שלב פרשתי מהבלוג הזה ועברתי לאחר ולדעתי עשיתי טעות. עברתי פה שלב ארוך בחיים שלי , אמנם אני לא רוצה להכנס לפוסטים שלי לפני כמה שנים כי אז אני פשוט אכתוב על המצח שלי "בושה" .
אבל בואו נודה באמת , בין אם כתבתי הכל ובין אם לא , הבן אדם שכותב את הפוסט הזה כאן ועכשיו הוא זה שנוצר מהשנים האלה , ולדעתי לעבור לבלוג אחר כדי שהוא יראה את "אני החדשה" זה ממש לא יפתור את זה, זה בריחה מהעבר , בריחה מעצמך.
אני כרגע נמצאת בשלב בחיים שמנסה לקבל את עצמו , מנסה לאהוב את עצמו כמו שהוא וזה כולל כל החלקים שאיתם אני לא כל כך מסתדרת , וזה רובם.
יש לי בעיה , בעיה קשה מאוד אפילו והיא החוסר מודעות.
כמה שאני חושבת שאני מודעות באותה מידה אני לא , והינה בעיה חדשה נוצרת והיא רגשות דו צדדים - מצד אחד ככה ומצד שני ככה.
האם אני באמת יודעת מה אני רוצה מעצמי ? מה אני רוצה מאחר ? מה אני מרגישה באמת ? מה עובר לי בראש בשניה הזאת ? ממש ברגע הזה?
כבר ניסיתי לענות על השאלות אבל לא תמיד יש לי את התשובה , וגם אם יש לי את התשובה אז המכשול הבא הופך לאיך לממש את הרצונות האלה , וכשבא המימוש , בא מה שהורס את המימוש ופה אני נשברת.
זה קל מדי להגיד "אני חרא" , "החיים חרא" , "הכל חרא" מבחינתי זאת בריחה .. ובשונה מאחרים לדעתי להיות טוב , לחשוב בצורה חיובית על החיים ולהגיד שהכל לטובה זה הקושי האמיתי , כי החיים נתנו לנו אלפי סיבות למה לא לחשוב ככה ולברוח ל"חרא" .
אבל אני כן רוצה לומר שברגע שהעיניים שלי בוחרות לראות את הטוב , כל העולם משתנה ב180 מעלות וכמה מדהים להרגיש כך.
ומה מחזיר אותי על הרכבת חזרה ? המכשול הזה , כי כמו שאמרתי - להיות טוב , לחשוב בצורה חיובית על החיים ולהגיד שהכל לטובה זה הקושי האמיתי.
פשוט בא לי להיות משוחררת ממחשבות , מדעות , מרגשות ולהפסיק להרגיש כבולה בתוך המוח הקטן שלי שמכתיב לי שכל צעד שאני עושה לא בסדר.
ואיכשהו זה אפשרי , אבל אני זאת שמוותרת מהר מדי , אני זאת שחלשה מדי להילחם.
אבל אני לא מוותרת לעצמי , ולכן אמשיך לנסות.
חג שמח וכשר לחברי ישראבלוג :) תודה למי שהקדיש דקה להכנס לכאן ..
כינוי:
Anastasia.h
בבלוג זה
בכל הבלוגים
