...."אבא, אתה אוהב ציצים גדולים.."

אני עוד יחזור למשפט הזה........



אבא לקח חופש מעבודה והחליט לנצל את הזמן לקצת איכותיות משפחתית. סידורים עם אבא. דואר, בנק, שוק (הנסיכה היתה מוקסמת מהצבעים, הניחוחות וההמולה), ובסוף הגענו לבית המקדש. סליחה............... איקאה.............

בחופש הגדול זה המקום האידיאלי, מבחינתי , לבילוי. אוכל, קניות ומשחקייה מרוכזים לי בחלל אחד. בחלל הכניסה צנחו עלינו שתי אקרובטיות מדהימות מבדי ארוכים שנתלו גבוה אי שם ורקדו פלייה באוויר. בובות ענק וליצנים הסתובבו בין הילדים , תיללו תעלולים וקיסמו קסמים. שחקנים שהפעילו את הילדים בפינות שונות , בקיצור השמחה היתה רבה. בילנו 3 שעות מהממות (למרות שבסוף אפילו לא הספקתי לקנות אפילו בורג).

התיישבנו לאכול את המאכל הלאומי של הויקינגים, נקניקיה עם צ'יפס. החלל עמוס ודביק ילדים והורים מצווחים. אין מילימטר פנוי ואנשים נעמדים ליד שולחנות בתקווה שמבטים תשושים יאלצו את היושבים לפנות להם מהר יותר מקום. לידנו ישבו זוג זקנות מכובדות וסגולות שיער (שזה בעיניי, לפחות, סגולה למכובדות). הן התמוגג להקשיב לשיחת האוכל שלי עם הנסיכה וצקצקו בהנאה כל הזמן מפזרות אלינו חיוכים מעודדים. הנסיכה פוצחת בדיאלוג קשקשני אופייני. "אני אוהבת יותר את הלחמנייה מהנקניקייה". "אני אוהבת את הציפצים יותר מהלחמנייה".

אבא מהנהן קלות ומתרכז בבליסה פזורת נפש.
"אבא אתה אוהב יותר את הלחמניה או את הנקניקייה?" נהימה מצידי: "את שניהם! "
"אבא" ממשיכה הנסיכה בדבקות ללא לאות, במחקרה האנתרופולוגי הבלתי נלאה , אחר תזונת אבות האומה. "אתה אוהב ציצים גדולים"?

שקט משתרר בחלל החנות. ליצן אחד בלע בטעות פרחים נשלפים מרוב הלם. אקרובטית אחת נעצרה באוויר באמצע פלייה סיבובי מסובך. שתי הזקנות הכחילו שיער והחיוך נס מפניהם, כמו מיץ פטל, שנייה אחרי שהוא מבחין באיזה ג'ירף נודניק שבא לבקש כוס חלב.

"מה" !!!!!!!!! ??????????????? הפנים שלי סגולים כמו ענבים של רמת הגולן, בשנת בציר ממש טובה.

"מה שאלת?" ! o! o ! o !

"שאלתי" מסבירה הנסיכה בדון דידקטי של מרצה למאותגרי אי קיו "אם אתה אוהב ציפצים גדולים?" והיא מצביע לעבר קופסת קרטון שומנית שבדלי ציצים, סליחה, צ'יפסים מבצבצים ממנה מבויישים.

"אאאאהההההההההה" אני ממלמל ומנסה להיזכר נואשות איך מבטאים מילים ומפעילים את הלשון מול עיניים נעוצות מכל עבר.

"צ'יפסים! בטח שאני אוהב צ'יפסים גדולים..........." אני שומע את הדם מפזז חזרה כל הדרך מהפנים אל הלב והעורקים בפלייה סיבובי חינני, ונזכר להתחיל לנשום.
את האמת הרגשתי, כמו במערכון של תיקי דיין על הכרטיסנית ששואלת את הנודניקית באוטובוס, אם היא ז......נה .........................