בכתבה מדהימה על ניתוח די.אן.איי במומיה של תות אנח אמון מגלים החוקרים דברים מהממים על הבעיות הגנטיות בשושלות הפרעוניות ובכתבת המשך מסבירים על נישואי קרובים במשפחות המלוכה באירופה, הוואי, האינקה וכד'.

הרעיון של יחסי מין בתוך המשפחה נשמע לנו, הזוי לחלוטין, מגעיל ומעורר זוועה והוא מתגבר לנוכח העובדה שלאורך ההיסטוריה כמעט עד ימינו הנושא הזה היה מקובל ידוע וחוקי דווקא אצל משפחות המלוכה.

למעשה, בעוד כמעט כל תרבות בהיסטוריה המתועדת קיימה טאבו על זיווגים בין  אחים או בין ההורה לילד, דווקא משפחות המלוכה היו פטורים מהטאבו בחברות רבות, כולל במצרים העתיקה, האינקה בפרו, וגם, לעיתים, במרכז אפריקה, מקסיקו, תאילנד. ובעוד משפחות המלוכה באירופה נמנעו  מגילוי עריות בין אחים, הם דווקא עודדו נישואי דודנים מדרגה ראשונה וקרובי משפחה. כמו הבורבונים מצרפת, ומשפחת המלוכה הבריטית.

בבית הבסבורג הספרדי, ששלט במשך כמעט 200 שנה הסתיימה  השושלת בשנת 1700 עם מותו של צ 'ארלס השני.  מלך שנולד עם ריאה מנוקבת בעיות בריאות והתפתחות כי הוא לא דיבר עד שהיה בן ארבע או הצליח ללכת עד שהיה בן שמונה. הוא גם התקשה ללעוס מזון ולא יכול להוליד ילדים וכך הסתיימה השושלת עם מותו. כך בעצם הסתיימה השושלת של תות אנח אמון ללא יורשים, מה שהביא להפיכה והתבססות שושלת חדשה של פרעונים.

אם משפחות המלוכה ידעו על חסרונות פוטנציאליים, הם בחרו להתעלם מהם. על פי אוניברסיטת סטנפורד אחת הסיבות לכך היא כי "גילוי עריות מגדיר אותם בנפרד." גילוי עריות מלכותי מתרחש בעיקר בחברות בהן השליטים בעלי עוצמה אדירה שוות ערך לאלים, ומכיוון שהאלים רשאים להינשא זה לזה, כך צריך גם המלך.

גילוי עריות גם מגן על נכסי המלוכה. נישואי בני המשפחה המלכותית זה לזה מבטיח כי מלך יהיה לחלוק בעושר, הרשאות, וכוח רק עם אנשים שכבר קרוביו. בחברה ריכוזית כמו מצרים העתיקה או האינקה בפרו, זה מתכון להגביל את מעגל ההזדווגות למשפחה הקרובה. בחברות עם תרבויות חופפות, כמו האלף השני באירופה, זה מאפשר להתחתן עם בני המשפחה המורחבת של משטרים אחרים כדי לכרות בריתות, תוך שמירה על מתח בין קרובי משפחה.

הסכנות, מבחינת משפחת המלוכה היו זניחות. מתברר כי הסיכוי לילד בריא כתוצאה מנישואי קרובים עומד על 75% כלומר רק ילד רביעי ומעלה מגדיל את הסיכוי לילדים פגועים.ועושר המלוכה יכול לסייע לקזז כמה מצבים רפואיים; צ 'ארלס השני חיו הרבה יותר טוב ומן הסתם יותר, מרוב נתיניו שמומצא החיים שלהם עמד על גיל 38.... בסופו של דבר, הוא נהנה מהתזונה הטובה ביותר בתקופתו, והרופאים הטובים ביותר בממלכה טיפלו בו.

 מה שהפתיע אותי בכתבות האלה היה, שמתברר שנישואי קרובים לא מביא אוטומטית ילדים פגועים ומפגרים. מתברר שלרוב נולדו דווקא ילדים בריאים, דבר נוסף שמפתיע, רוב הילדים הפגועים לא נולדו עם פיגור אלה דווקא עם עיוותים גופניים כאלה ואחרים או בעיות התפתחותיות.

ואני שואל את עצמי בעקבות הכתבה האם עוד טאבו נופץ?!