רגשות אונליין

תפרתי לעצמי את כותונת המשוגעים שאני עטוף בה. שנה אחר שנה, בחורה אחרי בחורה.

לא מבין את הרמזים, את המבטים ותמיד מרגיש בודד, מוסיף עוד ועוד אבנים לבניין הזה שאני חי בו היום, שמספר הקומות בו הוא מספר שנות הבדידות שלי ואני חי בו לבד, ואיכשהו עוד בונים.

והיום כל הבחורות האלו שהיו פעם נעלמו, התחלפו בשטחיות יותר, סנוביות, כאלו שמתוסבכות מקטע עם ההוא וסקס עם הזה ובין השיער הפרוע וחוסר הבגדים יש להן זמן שמישהו יתחיל איתן בפאב והן יסרבו.

ולי לא מתאים בחורה כזו, אני צריך משהו אמיתי ממישהי אמיתית, ואין מישהי כזאת באזור.

אז אני חוזר הביתה, ומגלה שבינתיים כשחיפשתי, בנו עוד קומה.