סופים וסופות

הדבר הראשון שעולה לי לראש אחרי "וטפ" הוא כנראה "מתי לעזאזל זה קרה ואיך לא שמתי לב?!".

אז כן, אולי הגיע הזמן להשלים עם העובדה המעט מצערת ומעט לא, שיום הולדת 3 אמנם היה בדיוק לפני שנייה אבל הוא כבר מאחוריי. אפילו די הרבה, ובעצם אני כמעט לא מצליחה לראות אותו באופק. ככה זה כשגדולים פי שש, וילדות קטנות עם רגליים קצרות ועיניים בהירות רצות די לאט.

זה מרגש, למען האמת. עם כמה שקשה לי לומר 18 בקול רם, וכמה שעוד יותר קשה לי לעכל את זה, הנה הגענו לגשר. בזמן האחרון אני משתמשת המון במילה 'מרגש', זה מין נסיון לשכנע את עצמי שדברים שקורים באמת עושים לי משהו, זה מצחיק, לא חשוב.

ומה עכשיו, חוקיות? וואו את ענקית, תעשי מסיבה! קיםקטנה אמרה לי לשתות ב-12 בלילה כוס וודקה. אני מאוהבת בבובה הזו.

ברור שזה לא מעניין אף-אחד, אינספור אנשים הגיעו לגיל 18 ועברו אותו בלי שאשתו של העולם הנידה עפעף, למי אכפת. טוב אז לי אכפת, זו אני והכל סובב סביבי. כאילו, כמעט עצוב כמה אנרגיה אני משקיעה בלנתח את חיי לפרטי פרטים, אבל זה מה שכייף.

אני יכולה עד מחר לספר שאני אותה תינוקת מאז שאני זוכרת את עצמי, שלא השתנתי בכלל וגיל הוא באמת רק מספר. אחר-כך אני יכולה להסביר בהרחבה על כמה שבעצם הכל הפוך, על כמה שהייתי בוגרת ורצינית ומדהימה, שהגעתי לשיא המהות בסביבות גיל 12 ומשם הכל רק מדרדר. איך אני הופכת לאט-לאט לילדותית ומפגרת. הכל נכון, כמובן.

אבל זה שקר כי כן גדלתי המון, בעיקר לרוחב, אבל גם קצת מבפנים. מה שבטוח הוא שאני הרבה פחות תמימה ופחדנית, כבר לא מסתתרת מאחורי המכנס של אמא. הבסיס הוא אותו הבסיס, אנשים הרי לא באמת משתנים, אבל עכשיו זו פריחה אמיתית. עכשיו זו אני נפלאה ומקסימה ויפהפיה וכובשת שיכולה הכל. כן. אני לא זקנה. אני לא זקנה אני לא זקנה אני לא זקנה. זו רק ההתחלה, אז מה שדברים נגמרים, כל-כך הרבה חדש נגלה לי!
אולי 18 הוא רק מספר, אבל קודם כל הוא לא סתם מספר, אלא אחד ממש יפה וזוגי ומתחלק בשלוש. ודבר שני, וואו קסום ואין לי מושג איך לאכול את זה אבל יש המון פרפרים טובים.

אני לא זוכרת אף יום הולדת בשנים האחרונות בלי דכאון אני-עם-רגל-וחצי-בקבר לפניו ואחריו, אז אולי תהיה אתה הראשון? אולי אני אשמח ממש למרות שהכל מסביב דפוק וטיפשי? אולי האש היא בפנים?

השם יודע, אולי, או שלא. אבל לא משנה.

עוד יומיים נגלה?

שבוע מלא בלונים!

אה ודרך-אגב, לגבי הכותרת, מעולם לא הייתי רצינית יותר.