סופים וסופות

העובדה שאי-שם יש אנשים שלא מאוהבים בי עד כלות נשמתם מטריפה לחלוטין.

ואני רוצה את כולם. אני רוצה את כולם לעצמי ועכשיו. וזה לא בסדר, לרצות את כולם. זה במיוחד לא בסדר כשאף-אחד מהם לא רוצה אותך בחזרה, או אולי דווקא כשכן.

אני לא הוגנת, הכל קורה רק בתוך הראש שלי, מה זה שווה בכלל.

כולם טובים מדי וכולם שמחים מדי וכולם שלמים מדי עם עצמם ואני רק סתם ולא באמת ולא.

ואני רוצה פשוט לומר לו שבוא נתחתן, אנחנו מושלמים, אנחנו מושלמים ואני יודעת שזה יהיה טוב. זה לא יכול להיות אחרת, כבר שנה וחצי שזה כל מה שאני יודעת אבל מה זה בכלל משנה.

אני גרגר של חול

ואני רואה איך כל ההזדמנויות מחליקות

וכבר זהו.