| 7/2010
 עוד יום עבר
עוד יום מתיש עבר ואני לא יכול להרדם, ההרגל הזה של לעבוד בלילות טבוע בי עמוק וקשה להשתחרר מההרגל. וכמובן שתמיד יש עבודה ומה לעשות ואבל הערב אפילו הצלחתי למצוא זמן לצאת קצת ולהתאוורר עם חברה שחגגה יומולדת. בתוך תוכי ולמרות שנותי אני עוד שומע את אמא שלי אומרת לי לנוח, לא לעבוד כל כך קשה "אתה תתמוטט אם תמשיך בצורה הזאת..אכלת? מתי אכלת? מתי ישנת, לאן אתה נוסע ומתי אתה חוזר... " והשאלות האלה לא היו בגיל 15 הן היו גם אחרי שעברתי את השלושים וגם כשגרתי בחו"ל ועברתי את גיל 40... והיום כשאמא שלי כבר לא ממש מתפקדת ולא מגיבה וכבר לא זוכרת איך קוראים לי, או איך קוראים לה, אני מתגעגע לשאלות האלה שכל כך עיצבנו אותי בעבר, היום חסרה לי הנודניקיות שלה, הטלפונים שלה, ההצקות וההטפות ואפילו הריבים שלנו הכל כך חסרי משמעות ברוב המקרים. קשה לי ללכת לבקר אותה ולראות את האשה שהיתה פעם ג'דאית, שעבדה עד גיל 73 בלי מאמץ ובלי להתלונן, לראות אותה מכווצת, קליפת האישה שהיתה, במחלקה סיעודית בבית אבות בלי יכולת תפקוד מינימלית ואני לא יודע מה היא שומעת ואם בכלל, מה היא מבינה ואיך להתנהג במחיצתה וחוץ מלאחוז בידיה ולהגיד לה שאני אוהב אותה, אני מרגיש חסר אונים. וכמו שקשה לי ללכת לראות אותה, ככה קשה לי לעזוב אותה. אני יודע שימיה ספורים ואני לא רוצה שתסבול, רק לא זה. אני חושב שכמו הרבה אחרים, הייתי רוצה שתהיה היא, כמו שהיתה פעם, אפילו לזמן קצר, רק כדי שאוכל לשמוע אותה עוד פעם, ולא איכפת לי מה היא תגיד, תטיף, תנזוף, רק שתגיד משהו.
| |
החום הזה גומר אותי
החום הזה גומר אותי לאט אבל בטוח ואני בכלל עם מזגן. מעולם לא התחברתי לחום קיצוני, אבל זה, זה כבר לא קיצוני, זה חוצני ובלתי אפשרי. אני מניח את ידי על המקלדת והמשך הזרוע מתחבר לי לשולחן הזכוכית ואי אפשר לנתק, זה פשוט נצמד בכוח, מכאיב ומעצבן. כל נסיון התנתקות מלווה בקללות רמות וגידופים רמים עוד יותר. החתולים בחוץ הושקו כדי שלא ימותו פה מחום, לא יכולתי לראות אותם מתייבשים לי על המעקה, הפרצופים שלהם היו כל כך מסכנים ומזדהים. מזל שאין לי פרווה, הייתי מתאבד בקפיצה לתוך המנוע של המזגן. אני רוצה להיות פינגווין בקוטב.
| |
גיל המעבר, לא אצלי
לפני שבוע, ביום שישי, ישבנו כהרגלנו אצל דודה שלי לצהריים, היו שם בנות דודות שלי והבעלים וכו'. בת דודה א' ישבה מולי בערך כך שלא יכולתי להתעלם מהפרצופים המיוסרים, הנפנוף במפית המעוכה מול פרצופה המיוזע, אפילו לא מפית שלמה, חתיכת מפית, קצה של מפית, היאוש היאוש... תגידי לי מה קורה - שאלתי בתמימות כאילו שאני לא יודע... לא יודעת, חם לי, קר לי - היא ענתה לי וזיעה נוטפת על פניה. בקיצור הגעת לגיל שבו הכל מתחיל את לא מבינה??
לפני כמה שנים נתתי למצב הזה שם לועזי, במקום לקרוא לשלב הזה Menopause, אני קורא לזה Mentalpause, כי זה פשוט מתבקש, כבר חוויתי על בשרי את המנטלפאוז של האקסית שלי וזה לא היה נעים בלשון המעטה. לדוקטור ג'קל ומיסטר הייד יש מה ללמוד...
ואחרי הכל היא עוד שואלת... רואים עלי?? דאאאא
| |
הופעה של פוליקר
אתמול הייתי בהופעה של פוליקר בקיסריה. לא הייתי בהופעה חיה של יוצר ישראלי כבר הרבה שנים גם מכיוון שלא הייתי בארץ תקופה ובכלל, לא יצא לי. מאד נהנתי, היתה הופעה טובה מאד מאד, מקצוען אמיתי. ישבו לידי זוג קשישים שבאיזשהו שלב היא התיישבה לו על הברכיים, כנראה כאב לה בעצמות הישבן הגרמי מהאבנים הלא ממש נעימות. הם לא הכירו אף שיר, לא הבנתי מה הם עשו שם ואם הם הוזמנו כי אני לא מאמין שמישהו יוציא ממיטב כספו רק כדי להגרר לקיסריה בליל קיץ לח מאד מאד מבלי להכיר את האומן.
למרות שהם לא הכירו את השירים הוא הניד במרץ את ראשו, פחדתי שתעוף לו הפאה מרוב התלהבות אבל זה לא קרה לשמחתי. פתאום קלטתי למטה, אצל יושבי הכסאות, את קטורזה ואת צביקה הדר שכנראה בא להחזיר לו על שבא לכוכב. למרות החום הכבד והמחסור במשבי רוח היתה הופעה מהנה מאד עם הופעת אורח לא צפויה של אביב גפן. אפילו הנקניקיות בלחמניה המאד לא טריה היו טעימות ביציאה מהמתחם.
| |
כמעט חצות ונתפס לי הגב
כל היום כמעט הייתי על המחשב, אין לי ברירה זו העבודה שלי, המחשב. עוד לא מצאתי כיסא ממש טוב לישיבה ממושכת וזה מטריד. בלי קשר לכיסא ולישיבה יש לי שכנה מאד זקנה שתופסת אותי במדרגות מדי פעם ומרצה לי על הצנרת בבניין, כמה היא ישנה (מימי המנדט), ושאסור לזרוק אפילו נייר בשרותים כי זה יסתום את כל הבניין. מכיוון שאני בקומת פרטר, אני יכול לסתום רק את עצמי, או שכולם יכולים לסתום אותי (טפו טפו טפו), לשמחתי זה לא קרה עד היום. למה כל הזקנים האלה מימי המנדט חושבים שלמישהו בא לנגב את התחת ולזרוק את הנייר לפח ושיסריח שם?? אני מכיר את השיטה ה"סטרילית" הזו עוד מדודה של אמא שלי, הם לא שמעו על הגיינה? אני בטוח שבימי המנדט הנייר היה הרבה פחות מתפרק ופחות נעים אז לא היה איכפת להם לא להשתמש בנייר בכלל וכבר שמעתי על כאלה שלא היו משתמשים בנייר ולא ארחיב בתאורים גרפיים, אני בטוח שיש לכם דמיון. אני חושב שכדאי שאתחיל לבדוק את חדר המדרגות לפני שאני יוצא החוצה, האמבושים האלה של השכנה מקצרים לי את החיים.
| |
 התחלה
עוד דבר חדש שאני מנסה, הבלוג הזה, בלוג בכלל, חדש לי כל הסיפור. מעניין אם אצליח לכתוב את מה שאני באמת רוצה לכתוב עליו או שאתייאש הרבה לפני, אין לי סבלנות לפעמים, גם לא לעצמי. אני מתהלך כל היום עם המחשבה המחרידה על המטורף הזה שרצח את ילדיו ככה באמצע החיים ועל אוזלת היד של כל מי שהיה מודע למצבו ולסכנה שזה מביא. פשוט לא נתפס אצלי.
| |
|  כינוי:
djD בן: 60 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
