"אוף אני לא רוצה שתרגישי ככה"

כבר אז הייתי מאוהבת בו. כבר לפני ארבעה חודשים.

לא עשיתי כלום, כי גם הוא לא..

ואז אחרי אותו יום שכבר דיברנו עליו והוא נישק אותי..

זה קרה שוב

ושוב

ושוב. ושוב.

כשדיברתי על זה עם חברה, היא אמרה לי שאני עושה טעות.. ושזה לא מתאים לי

אבל היא לא הייתה מוכנה להגיד לי חד וחלק, אל תעשי את זה כי זה יפגע בך..

וזה כי למרות שזה פוגע בי, זה עושה לי טוב. כל כך טוב.

באותו רגע אני מרגישה כאילו אני הכי יפה, הכי טובה.. הכי אהובה.

כל כך פחדתי לשכב איתו. שהוא הבנאדם הראשון שרואה את הדבר הכי פגיע בי.

הכי אישי. הכי אינטימי שהכי חשוב לי.

אבל כל כך רציתי. כל כך רציתי אותו. את המגע שלו. את האהבה שלו.

עלינו אליי הבייתה.. כי הרגשתי שהוא חייב מים ולהתפקס קצת.. אז לקחתי אותו אליי לחדר

ואחרי שהתנשקנו קצת.. הרבה... הוא התחיל להפשיט אותי..

כשהגענו לתחתונים, הייתי מובכת. ברמה שמזמן לא הייתי מובכת ככה. כל כך לא רציתי שהוא יראה

חלקים כאלה בגוף שלי.. כאלה שאני לא אוהבת בעצמי.

ולא היה לי כיף. לאורך כל הערב כאב לי. ככה זה בפעם ראשונה הוא אמר..

והוא היה עדין איתי. ונישק אותי. וליטף אותי. החזיק אותי חזק.

הרגשתי מוגנת. אהובה. יפה.

נרדמנו כשכבר היה בוקר..

שנינו מחובקים במיטה, עם הידיים שלו סביבי..

"הלוואי שהייתי יכול להיות ככה פה איתך כל הזמן. לתמיד"

ובכל פעם

אחרי כל פעם שאנחנו ביחד... הכל חוזר להיות כרגיל

ידידים. חברים טובים. לא יותר מזה.

ואני לא יודעת אם אני רוצה יותר מזה....

אבל מצד שני, הוא תמיד יהיה הראשון שלי.

ותמיד אני ארגיש אליו מעבר למה שיש בינינו

אני לא רוצה לחשוב על עצמי שאני זולה. אני לא רוצה להרגיש

כאילו אני רק זאת שמספקת את הצרכים שלו

כי גם אני נהנית. גם לי כיף וטוב איתו.

אבל נמאס לי שאחרי ערב כזה..

כל מה שאני רוצה זה לנשק אותו שוב...

והוא כלום. חוזר להיות החבר הכי טוב שלי.

אני לא רוצה להרגיש שאני עושה טעות. שוב.

אני מפחדת להתאהב, לדבר איתו על זה..

ולאבד אותו בגלל זה.

כי אני תמימה. והפעם הראשונה שלי כן חשובה לי

ולא באותה מידה שכנראה זה היה חשוב לו