בלי פאניקה
אופטימית, סקרנית, משוגעת, אוהבת סיפורים וציור (:
כמו כל אחד, לא? P: |
 כינוי:
Indiana Jones בת: 29 MSN:
Ask for it :P
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2012
להיות תקוע בשלב בין 0 ל-1.
זהירות, המון מוטיבציה בהמשך.
כשאתה מנסה ליצור משהו יש כל כך הרבה דברים לעשות.
יש כל כך הרבה שלבים שיש לעבור, כל כך הרבה מדרגות לטפס בהן, והמון החלטות שצריכות להתקבל.
אבל כמעט תמיד, כשזה נוגע ליצירות הגדולות, להחלטות החשובות בחיים, לפרוייקטים העצומים - יש שלב אחד מכריע.
שלב החשיבה.
אנשים נוטים להתקע בשלב הזה, וזו הבעיה.
למישהו עולה הרעין, ואנחנו נוטים לאמץ אותו אלינו כאילו היה תינוק צעיר שרק נולד, והוא טרי ורך בעולם - הוא אינו יודע איך העולם עובד, הוא עדיין צריך לגדול ולהתפתח.
ברוב המקרים הרעיון אכן כזה.
הבעיה מתחילה כשאנחנו מתמכרים לתינוק, לא מוכנים לעזוב אותו. אנחנו מתחברים אליו.
אנחנו מאמצים את הרעין לתוכנו, וחושבים שעם עוד קצת מחשבה הוא יהיה יותר טוב, הוא ישתפר.
לפעמים הרעיון באמת משתפר, אבל בסופו של דבר מה שקורה לכל הרעיונות -הם נשארים שם, ל"עוד קצת" - עוד קצת שהופך לעוד הרבה.
אנחנו נתקעים בשלב שבין 0 ל-1.
אנחנו כן התחלנו את הרעיון ברמה מסויימת, כן עשינו משהו, אבל לא עשינו משהו מעשי שבאמת קידם אותנו למקום מסויים.
רק חשבנו, או דיברנו.
ודווקא הפער הזה- בין 0 ל-1, בין החשיבה למעשי - הפער הזה הוא הפער הכי גדול, ובין כל שאר השלבים הפער נורא קטן.
כי אנחנו מפחדים לשחרר את הרעיון לעולם.
אנחנו מפחדים שהערין יהיה לא מספיק טוב, שהוא לא יתקבל, שהוא לא יעמוד בעולם האכזר ויעלם ויתנדף.
האנשים שמוערכים באמת בעולם, הם האנשים שהלכו נגד הפחד הזה, ששחררו את הרעיון.
אולי אם הם היו שומרים אותועוד קצת בפנים הוא היה משתפר, אולי עם עוד קצת הוא היה יותר טוב - אבל זה שהם שחררו אותנו ונתנו לו לעוף כפרפר אל השמיים עשה את השינוי.
אנשים כמו ביל גייטס, שהלכו נגד הצחוקים, אנשים כמו זה פרנק, שפשוט עשו ויצרו - וכך יצר את המושג ואת הפורמט הקיים של "ולוג", אנשים כאלה הם אלו שהכתיבו את המציאות.
צריך לוותר על הפחד.
צריך לתת לרעיונות לצאת לעולם, ולקוות שישרדו, לדאוג שישרדו.
צריך לתת ל-FILDI שלנו לפרוץ החוצה מבעד לזכוכית. (Fuck It Lets Do It)
צריך הרבה דברים.
בסופו של דבר, הרבה פעמים לא הטיב של הרעין והאיכות שלו הם אלו שקקובעים את ההצלחה.
ברוב הפעמים, רק העובדה שהרעיון יצא לאוויר, בעוד שרעיונות אחרים נשארו בלב, העובדה הזו היא שקבעה את ההצלחה.
בעצם השאלה היא:
מי מספיק אמיץ?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
