בלי פאניקה

אני הולכת לי במסדרון בצבע הקרם, האוזניות תקועות בתוך תעלות אוזני. הן קצת מגרדות את העור, אבל בצורה שאני מוכנה לסבול כדי לשמוע שיר של אלטר ברידג'. ממלמלת לי את מילות השיר, שורקת בהתאם, אני פותחת את הדלת ונכנסת לכיתה - בדיוק המורה מגיע.
"היי אודי!" אני אומרת בהתלהבות, תולשת את האוזניות ממקומן ופותחת את התיק בהתלהבות, "תראה - זוכר ת'ציור של אלט-" "הילה יש לי מש-" 
"לא אודי!" אני אומרת בהחלטיות, "אל תבאס אותי עוד פעם עם הפרוייקטים האדירים שלך! אני צריכה עזרה בציור של אלטאיר!"
אז הוא מחכה, חיוך קטן על פניו. איך לעזאזל לא שמתי לב לזה.
אני מדברת, מבקשת עזרה בציור "בעבודה" שלי של אלטאיר, ובסוף נותנת לו להמשיך.
"היית מוכנה לצייר כל מיני מאכלים ולהכין מחירון לקפיטריה פה, ובתמורה כמובן לקבל כסף?"

ואזזזז הלסת שלי נפלה.

אני לא תמימה, אני כן קצת יודעת לצייר (או לפחות מצויינת בהעתקה), אבל לצייר מחירון לקפיטריה? ועוד כאילו... ממש עבודה?

יאי 3:

הוא עוד צריך לסדר את כל הפרטים הקטנים, ויכול להיות שזה לא יצא לפועל בכלל, אבל זה לא משנה. אני התלהבתי.

אז כן, זה סתם סקיצות שציירתי בזמן בית ספר (כי למי באמת אכפת מספרות או היסטוריה כשאת לפני או אחרי בגרות בע"פ באנגלית שהלכה נפלא?)

והבורקס יצא נוראי.

~*~*~*~*~*~*~

אה, הפוסטר בצרפתית:

היינו צריכים, כחלק מצרפתית, לעשות עבודה על המחזה "קרנפים". בעקרון: יש שם אנשים שהופכים לקרנפים כחלק ממטאפורה לנאציזם ופאשיזם (אל תשאלו).
השקעתי.

אבל רק קצת. (שוב, התמונה לחיצה לגודל מלא (: )

והנה לינק לDA, למעוניינים

ופליזוש אם למישהו גם יש בגרות בצרפתית, נא לא להעתיק XD עבדתי קשה על זה..

ממ זהו.