בלי פאניקה

אני מרגישה כבוגדת כשאני לא מפרסמת כאן. אבל נו מה, זו לא אני.
 

אז הלנשום ולשאוף ולנשוף ואנאערף - 
זה בגלל שאמא שלי בבית חולים. שבועיים.
והקטע הוא, שזה לא מחלה פיזית או משהו. זו מחלה נפשית. 
וזה בעצם למה היא אמורה להיות בבית חולים כבר 5 שבועות (אבל אבא שלי נחמד מידי אז לאאאא הוא יבין שצריך לאשפז אותה רק כשהיא הופכת לנעדרת ומוצאים אותה בפאקינג ירושלים, כשהיא הולכת בוייה דלרוזה ומגיעה למסקנה שהיא ישו. [כן.] וזה כשאנחנו גרים בחיפה.)

נמנמ. לפחות עכשיו זה בערך משתפר. לוקח זמן, פאקינג מחלות נפש מעצבנות.
והקטע האדיוטי שזה גנטי, וההתפרצות הראשונה בגילאי העשרים.
אז אני עדיין לא יצאתי מכלל סכנה ): [לאח שלי כיף, הוא יצא.]


 

יאי! ארבע יחידות ושלוש עושים מחר בגרות!
אז לנו, בתור 5, יש חופש מחר! ווי!!!! כמה שאני צריכה את זה. ללמוד למבחן מתמטיקה שבשישי T_T



יאי. עוד מיונים בשלישי.
הייתי בשלישי שעבר בשחקים - מח"א, במבחני נפש (ציורים) האלה,
מגיעה לחיפה הולכת לבית חולים לאמא - מתקשרים אלי לעוד שחקים - משהו שושו.
אז יש לי ראיונות מחרתיים למשהו שושו D: (לא כזה שושו, אבל לא מצאתי על זה שביב מידע, בשום מקום.) 


עריכה:
כן נזכרתי, לגבי המבחן בצרפתית.
מסתבר קיבלתי 90 D:
ואני אומרת לה:"מה?!?! איך זה אפשרי, טעיתי מלא!"(היא רק אמרה ציונים לי ולחברה שלי כי השאר הבריזו לול)
היא:"כן, טעית ממש הרבה, אבל כל הטעויות שלך זה טעויות קטנות ששוות נקודה או חצי או שליש"

יאי ^^