בלי פאניקה

אני הולכת לי במסדרון בצבע הקרם, האוזניות תקועות בתוך תעלות אוזני. הן קצת מגרדות את העור, אבל בצורה שאני מוכנה לסבול כדי לשמוע שיר של אלטר ברידג'. ממלמלת לי את מילות השיר, שורקת בהתאם, אני פותחת את הדלת ונכנסת לכיתה - בדיוק המורה מגיע.
"היי אודי!" אני אומרת בהתלהבות, תולשת את האוזניות ממקומן ופותחת את התיק בהתלהבות, "תראה - זוכר ת'ציור של אלט-" "הילה יש לי מש-" 
"לא אודי!" אני אומרת בהחלטיות, "אל תבאס אותי עוד פעם עם הפרוייקטים האדירים שלך! אני צריכה עזרה בציור של אלטאיר!"
אז הוא מחכה, חיוך קטן על פניו. איך לעזאזל לא שמתי לב לזה.
אני מדברת, מבקשת עזרה בציור "בעבודה" שלי של אלטאיר, ובסוף נותנת לו להמשיך.
"היית מוכנה לצייר כל מיני מאכלים ולהכין מחירון לקפיטריה פה, ובתמורה כמובן לקבל כסף?"

ואזזזז הלסת שלי נפלה.

אני לא תמימה, אני כן קצת יודעת לצייר (או לפחות מצויינת בהעתקה), אבל לצייר מחירון לקפיטריה? ועוד כאילו... ממש עבודה?

יאי 3:

הוא עוד צריך לסדר את כל הפרטים הקטנים, ויכול להיות שזה לא יצא לפועל בכלל, אבל זה לא משנה. אני התלהבתי.

אז כן, זה סתם סקיצות שציירתי בזמן בית ספר (כי למי באמת אכפת מספרות או היסטוריה כשאת לפני או אחרי בגרות בע"פ באנגלית שהלכה נפלא?)

והבורקס יצא נוראי.

~*~*~*~*~*~*~

אה, הפוסטר בצרפתית:

היינו צריכים, כחלק מצרפתית, לעשות עבודה על המחזה "קרנפים". בעקרון: יש שם אנשים שהופכים לקרנפים כחלק ממטאפורה לנאציזם ופאשיזם (אל תשאלו).
השקעתי.

אבל רק קצת. (שוב, התמונה לחיצה לגודל מלא (: )

והנה לינק לDA, למעוניינים

ופליזוש אם למישהו גם יש בגרות בצרפתית, נא לא להעתיק XD עבדתי קשה על זה..

ממ זהו.

אני לא אחפור יותר מידי.

אני כל פעם נגררת למצב של רחמים עצמיים (2 פוסטי תפוחי אדמה למטה), ואז אני מחליטה להפסיק לרחם על עצמי.

אז אמרתי כן לזה שהציע לי להיות ה"prom date" שלו. 
הרי זה במילא לא אומר משהו חשוב, זה סתם זוגות לכיף (: (הבטיחו למי שיבוא בזוגות מתנה D: )

אני אבוא למסיבה הזו בשמלה שחורה סקסית, ואהיה סקסית בעצמי!

כי פאק איט, אני אולי תפוח אדמה,

אבל אני תפוח אדמה יפה!

אני אולד סקול, אז אני גם לא אבוא בשמלה עם מיני שרואים לי תתחתונים ואת הואגינה מלמטה, ומלמעלה רואים לי תפטמות.

זה שמלה יפה, שמדגישה תטליה, וחושפת בדיוק במידה.

שאת החלקים שלא רואים, שידמינו (;

אז אנלא אחפור יותר מידי, ואחזור לעבודה בתנ"כ!
תהנו היום, מה שאתם לא עושים D:

אני שונאת תנ"כ.

זה מצחיק, כי אמורים לכתוב תנ"כ, ולא תנ"ך, בגלל שזה ראשי תיבות.

והמורה שלי כתבה תנ"ך.

חעחע, היא מפגרת.

הבטחתי ציור!

אוף חייבים?

טוב.

זה ציור מכיתה.... ח'?

לפני ארבע שנים!

אבל הוא חביב.

זה הציור הראשון שלי D: (לא מעולם, אבל ציור רשמי, גדול, אמיתי, מושקע, ראשון.)

מרוצים?!?!?!

עבודה עם פחם.

קראתי לו דיאגו 3>

וכרגיל, הקישור ל DA

כי אני אוהבת את הכריכה הזו ואני רוצה להשוויץ!
 

הספר ילד 44 זה ספר מדהים, בעיקרו.

אני אעתיק את התקציר מגב הספר בשבילכם D:

בברית המועצות של סטלין אי פושעים ואין מעשי פשע מלבד פשעים נגד המדינה.

לכן, כשגופפתו של ילד נמצאת על פסי רכבת במוסקבה, נשלח אל הוריו לב סטיפנוביץ' דמידוב, סוכן נאמן של המשרד לבטחון המדינה, כדי לשכנע אותם שבנם מצא את מותו בתאונה. אבל האם הוא משוכנע בכך בעצמו?ואולי בכל זאת פועל בגן העדן הקומוניסטי רוצח סדרתי?

בחשאי ובניגוד לעמדת הממונים עליו, כשהוא נרדף ע"י עמיתיו משירותי הבטחון הסובייטים, נסחף לב לחקירה שתוביל אותו למצוד עוצר נשימה אחרי רוצח אכזרי ברחבי ברית המועצות, מצוד שבסיומו תחכה לו הפתעה מצמררת.

ועכשיו העיצוב גרפי המדהים שלי (כדי שלא תעזבו את הפוסט!)
ואחריו עוד כמה מילים.

זוהי הכריכה המקורית (לחיץ, נפתח בחלון חדש)

אם אתם מגניבים ורוצים להוסיף למועדפיכם בדוויאנט-ארט...

והנה הציור לפני שעבדתי עליו במחשב...

זה ספר מטורף, שעשיתי עליו את היומן קריאה שלי ( ולכן הכריכה).

הספר בעצם מתרחש במשטר סטלין הקומוניסטי, בו אין כזה דבר פשע. אין. לא קיימות רציחות.

ואם יש, זה אומר שהייתה טעות במערכת - כי לא יכולות להיות רציחות במשטר של שמש העמים.

הספר מתאר באכזריות ובאדישות את המעשים שקורים, וזה רק מעצים את הזוועה שבמעשים. זה מטורף לחשוב שדברים כאלה יכולים לקרות, והם אכן קרו - למרות שבצורה קצת שונה.

הדבר מבוסס על סיפורו של רוצח מפורסם בשלטון הקומוניסטי, אנדריי רומנוביץ' צ'יקטילו, שסיפורו מעניין גם כך.

לכן אם אתם רוצים ספר מעניין: לכו קראו ילד 44!