לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלי פאניקה


אופטימית, סקרנית, משוגעת, אוהבת סיפורים וציור (: כמו כל אחד, לא? P:

Avatarכינוי:  Indiana Jones

בת: 29

MSN:  Ask for it :P





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2010    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2010

קטע | כאבי בטן (מתוך המדריך לאנדרואיד בעל שבב הרגשות האנושיים.)


ברוח הכאב בטן העמוק שלי, אני מפרסמת קטע על כאבי בטן D:

הקדמה:
אנדרואיד - רובוט דמוי אדם, שאמור לתפקד כמו בן אדם.
המחסל בשליחות קטלנית, דטא במסע-בין-כוכבים, C3PO ממלחמת הכוכבים.

שבב הרגשות האנושיים - המצאה של מסע בין כוכבים (Star-Trek), זהו שבב שניתן לדטא האנדרואיד, כי הוא רוצה להיות בנאדם ולהרגיש כמו חבריו.

הקטע מוקדש לדטא D:
ולבטן שלי.
°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°§°

כאבי בטן. (מתוך המדריך לאנדרואיד בעל שבב הרגשות האנושיים.)
כאבי בטן, כן, הדבר המוזר הזה, התחושה הזאת- שמשהו מתחולל בתוך הבטן שלך. או של אחרים - תלוי במצב.
אירוני - ההומאנים קוראים לזה כאב, בלי לדעת מה זה בכלל. יש את "כאבי" הבטן האמיתיים- משהו בקיבה התקלקל, או שסתם הכבד החליט להיות קל, אבל לא תמיד זה ככה. יש את ה"פרפרים בבטן" - כינוי שנתן איזה זאולוג אחד מהזן ההומאני לרחשי ההתרגשות. כמובן שאין באמת פרפרים, יש זחלים, או בשפת ההומאנים - הורמונים. יש את רגשות היצירתיות, משהו שנקרא מוזה בפי ההומאנים, שהם כאב בחלק העליון של הקיבה הימנית -מקור הרגש - אוכל. כמובן, יש את רגשי הלידה, אבל זה עוד לא מובן איך ההומאנים לא עלו על תמצית ההיברספקטום, התמצית הזאת - דומה במובן כלשהו ל"נוזל סיכה" - שגורמת לעובר להחליק בנעימות- עם ריח תמציות פרחים ניתן לבחירה.
כשאתה מנסה לדמה כאב בטן, אל תצרח מכאבים - יגדירו אותך או כבעל אורגזמות קשות, או כמגזים - אבל בכלל לא אחד שמשתלב. כאשר הינך מנסה לדמה כאבי בטן, האנק חרישית ודבר לאוזני הסובבים רבות אודות הצד השמאלי עליון הכואב של בטנך, או צד אחר לבחירתך. דבר על זאת הרבה, כמה שזה כואב והינך נאנק חרישית - זה יעביר את העובדה שכואבת לך הבטן ומשהו התקלקל שם בפנים.
כאבי בטן הם תירוץ שכיח של המונגלולושיעורימלואידים (תלמידים) בשביל לצאת מהמוסד המטמטם או בשביל לא להגיע אליו באותה יממה. הם נוהגים לשכב על הבטן וללפות אותה בחוזקה באמרם שהיא כואבת, וכאשר המסר לא עובר הם צורחים - מה שלרוב מבטל את אמינות התירוץ. למרות שכאבי הבטן הם תירוץ של המונגלולושיעורימלואידים, יש ביכולתך להשתמש בו כנסיון בריחה ממתן תשובה, נסיון לקבלת רחמים, או נסיון לסבירת הסובבים שהינך חולה במחלה קשה ומדבקת וכדאי שהם יתרחקו ממך.
מעניין הכאב בטן הזה. 
נכתב על ידי Indiana Jones , 31/7/2010 17:21   בקטגוריות סיפרותי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה קורה כשהולכים לבנק ומבקשים להמיר מלא אגורות ושקלים? || + קטע | אובססיה


וול, וול.
כבר אתמול התחלתי לארגן בערב את הקופות שלי, קופות החסכון ששלי מאז שהייתי קטנה.
הרבה הרבה הרבה אגורות ושקלים, וכל מיני דברים, מסודרים בבאריזות קטנות של עשרה מטבעות כל חבילה, וכל עשר חבילות בתוך שקית.
ככה סידרתי סכום נאה של 246 שקל, בשקלים ואגורות. 
weeeeeeeee
קיצקץ, היום בבוקר הלכנו לבנק, וביקשנו להמיר.
החארות רוצים לגבות עמלה על זה!
אז מה עשינו? 
אבא שלי אמר: אני רוצה לראות את הספר עמלות.
טראאחחח כל העניין התחיל לזוז, פקידים רצים, טלפונים מצלצלים, ופתאום אין עמלה.
ושלא תחשבו, העמלה היא יחסית קצת. עמלת ספירת מטבעות, עלק. יש מכונה שסופרת. על כל מאה שקל איזה שני שקל.
זה לא השניי שקל האלה ששינו לאבא שלי - זה היחס. הם מנסים לגבות עמלה על כללללל דבר. אבא שלי גם ביקש אחרי זה שיקחו עמלה 100 שקל על כל מאה, שיקחו תכל במתנה (:

אז בסוף המרנו, ויצאתי במקום תיק כבד מלא במטבעות, בתיק קל ומלא שטרות D: טוב לא מלא, סה"כ 240 שקל.
נמ, זה קצת מוזר. בכל זאת, שתי קופות גדולות מלאות, עם בערך 500 מטבעות, רק כדי להגיע לסכום של 230 שקל.
כולם לדעת => 5 אגורות עדיין לא יצא מהמחזור! אתם יכולים להתגרות בכולם ולתת להם חמש אגורות! לכו לבנק עם מלא חמש אגורות ותגידו, אני רוצה להמיר D:

וברוח הכיפית, קטע ישן מאוד שלי, שפשוט הרבה אוהבים.
אינלי מושג למה האמת, אני סתם כתבתי אותו לבאטל (תחרות בנושא מסויים, לדוגמא: תחרות קטעים, תחרות חתימות).


אובססיה

אובססיה.
זה מה שמפריד אותי מאחרים, לא שאני גאה בזה, אני גם לא מתבייש בזה. האובססיה שלי, היא... מיוחדת. כן. מיוחדת.
זו לא אובססיה מדויקת, בקשר לדבר אחד, כמו כל שאר האובססיות. זו אובססיה אמבציונית, אובססיה להכל, הכי שאפשר.
אתם בטח לא תבינו מה אני כותב, הרי זו גם האובססיה שלי, שאתם לא תבינו, כי אני יותר חכם, אני יותר מבין מכם.
אני יכול למצוא הכל, כל מה שבעולם, בכל דרך. המטרה מקדשת את האמצעים.
אם זה להבין ממה מורכות ההפרשות, ועד למצוא חייזרים בעולם כמו סופרמן, זו האובססיה שלי. הכל.
הייתה לי אובססיה לחברה שלי, כל כך יפה, חבל שזה מה שהכניס אותי לכלא הלבן הזה. לא נורא, נותנים לי כאן אמצעי אמביציה.
יש שעת ציור, סיפור, אפילו תחרויות ריצה. הא. אני לא משוגע, זה פשוט - אני. אני ולא אחר.
אלה החיים שלי, ואם באמת תרצו שאני אגיד את האמת, מתחת לכל השמיכות, מתחת לכל המסכות, מתחת להכל, אני לא רוצה אותם.
לא-לא, לא בכוונה של לקחת את החיים לגמרי, למרות שחשבתי על זה- אני אגיע ללא-נודע, זה יהיה מגניב.
אבל הכוונה היא בחיים אחרים, בלי האובססיה הזו. זה מה שמנסים לגרום לי כאן, לוותר על האובססיה, אבל זה קשה.
מה אם תמיד צדקתי, מה אם האובססיה נכונה?
מה אם הילד של השכן באמת חייזר מפלוטו, ומה אם העולם נוצר מגרגר של חומר לא ידוע שהתפוצץ מפאת הלחץ?
הכל שאלות, כל כך מציק, וכיף.
להסתכל על זה בצורה אחרת, מבינה, כי זה אני.
הא, האובססיה שלי, מון אמור, בספרדית, אהובתי.
מה אם באמת אני אוכל יום אחד להחזיר את הדינוזאורים לחיים, מה אם אני באמת ניצחתי בכיתה ב' והמורה פשוט לא רצתה שאני אנצח?
מה, מה, מה.
זה מה שמקיף אותי.
סימן שאלה.


מקווה שנהנתן, אשמח לתגובות בונות (:
נכתב על ידי Indiana Jones , 30/7/2010 14:01   בקטגוריות סיפרותי, אבסורדים  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני מטומטמת מגעילה מעצבנת וחסרת כל טוב. גלגל הסבל.


טוב, דבר ראשון -> זה שיר שכתבתי אתמול, הכל הרבה יותר בסדר XD
דבר שני -> תקראו עד הסוף, בבקשה, ואז תבינו.
דבר שלישי -> כל מי שחושב שהחיים חרא וקשים וכל העולם שונא אותו, שילמד ממני, ויקרא את השיר. (: 

וכן, אני יודעת שהוא ארוך.

קוראים לי הילה,
ואלו הרגשות שאופפים אותי כל יום.

גלגל סבל.


לא משנה מה תגידי,
אני תמיד את עצמי אבזה,
אף אחד לא אוהב אותי,
לא פה, לא בעולם הזה.

חיוך יפה? אינלי בכלל.
שדיים גדולים? גדולים עם כל השאר.
אופי מדהים? מי זה אמר?
כשרונות? זה בכלל העיקר?

בוז ועוד בוז, נערמים בחבילה-
הם אומרים שזו רק דרך הקלה.
כנראה שרק אני לא יודעת איפה ההתחלה,
הם אומרים שבבסיס - בטמטום הנפלא.

טמטום מצטבר, ואני זאת מבינה,
אך אין לי כוח לשנות, זאת כבר עובדה.
הכעס גובר, הדמעות פורצות,
ואני על עצמי מריצה רק קללות.

אני יודעת שאני סתומה,
בזה שמקללת את עצמי סתם.
אני יודעת שיש בי טוב,
אני בכל זאת עוזרת לכולם.

אני מטומטמת, שחצנית, ומגעילה,
כבר הצליחו להטביע בתוכי,
זורעת הרס, חנונית, ובטלה -
אין כל טעם בי.

זה לא משנה, 
זה שאני מבינה או לא,
העולם נשארו,
מסתובב על צירו.

והוא ממשיך להתגלגל,
וממשיך להקניט,
לפגוע באנשים,
הרס להמיט.

אינלי טעם לפרוק,
כי אני יודעת מה התשובה,
תפסיקי להאמין לאחרים,
את מוקפת באהבה.

אנשים שכל היום,
רק כשרונותייך סופרים,
אצבעותיהם כבר נגמרו,
והם עדיין ממשיכים.

הם מברכים ומבקשים,
שאסתום כבר לטיפ-טיפה,
טיפשות ביחד עם חוכמה,
הם רק רוצים להשיג תרופה.

תרופה לכאב ולעצב,
שיוצרים סביבי בועה,
לא נותנים לי לצאת,
גם במחאה עצומה.

ואני מנסה,
לפרוץ את החומות,
הדקיקות, השבירות,
שאותי מקיפות.

ואז איזה סדק,
בגודל של נמלה,
פורץ ומכניס אוויר,
וזרם גדול של הקלה.

מבחוץ חמימות,
ואושר, ואור,
ואני בפנים יושבת,
נרגעת - זה טהור.

חיוך גדול עולה בי בשמחה,
כשפורצת ידיעת האמת האמת,
אני טובה, אצלי הכל בסדר,
ומי שכך לא חושב - מוחו כבר מת.

תכירו אותי.
לחיים אדומות ולחות, רועדות בחיוך הגדול שעל פניי. הן מידי פעם זזות, כשאפי מוחה בקול רך.
והעיניים, רק הן, במצב המוזר.
מבריקות ובוהקות - הן בוהות.
הן כבר לא חלולות כמו בהתחלה.

זה דיי תיאור של מה שהיה לי השנה. המפ.
נכתב על ידי Indiana Jones , 29/7/2010 13:55  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני, עצמי, אנוכי, והילדה ההיא ממול.


אני אופטימית.

אז שלום, קוראים לי הילה, ואני אתאר קצת את עצמי כדי שתדעו להתרחק ממני 3:
אז שמי? הילה 3:
מאכל אהוב: אוו. נפלתי על שאלה קשה. לא יודעת. הרבה... לרוב האצבע שלי 3: אבל כמאכל מאכל הייתי הולכת על עוגיות צ'וקלטצ'יפס
אופי: נחמדה, חברותית, קרציה וחפרנית (הא חרוז!). דמיון יתר, וחוסר חוש הומור מחולטה D:. אנשים מתארים אותי כ:"סטלניייתתתתתתתתתת" אני חכמה D: האהא D:
סרט אהוב: שימו לב לכינוי! אינדיאנה ג'ונס, ג'יימס בונד, סטאר-טרק, too much. הטוב הרע והמכוער, העוקץ, טרילוגיית שליחות קטלנית.
תחביבים:נגינה, כתיבה, מ"ת, מסן, מחשב, והרבה סדרות וסרטים. הרבה.
סופר אהוב: דן בראון (מלאכים ושדים 3> וקצת צופן דה וינצ'י), דוגלאס אדאמס (42!!!), איאן פלמניג (007), הרלן קובן (מיירון בוליטר D: )
ספר אהוב: מלאכים ושדים, הרוזן ממונטה כריסטו, סדרת הטרמיפסט 3:, נרניה, ספיידרוויק, הירושה, סדרת מיירון בוליטר... ו...הילד הזה הוא אני חח P:
ז'אנרים אהובים:פנטזיה, מד"ב, מותחנים. זהו 3:
האם אני משיקענית לימודים: לא. אני יכולה להגיד בבירור שלא. אני לא משקיעה בשיט, ולא לומדת. זה לא אשמתי שיש לי זכרון ואני לרוב מוציאה 93-100 :/


זה נראה לי תמצת את זה 3:

אני חיה-פה-אית ~חיפאית ~
מנגנת בפסנתר ובחליל צד (לשעבר).
ואוהבת לכתוב...

תהנו מהחפירה שלי.

בבלוג הזה - אני אפרסם ציורים שלי, קטעים שלי, וכל מיני טמטומי חיים מצחיקים D:
אינלי בעיה לעצב דברים פשוטים... הכשרון שלי לדברים מסובכים אבד בנבכי ה"לפני שלוש שנים עזבתי תפוטו".


(:
נכתב על ידי Indiana Jones , 28/7/2010 19:04  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , סיפורים , ציורים ואיורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לIndiana Jones אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Indiana Jones ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)