המסע לארץ הפלאות

שנה. שנה שלמה עברה.

באותו לילה לא ידעתי כלום, אבל למחרת התקשרתי לחברה כדי לקבוע לצאת או משהו בסגנון - ואז היא סיפרה לי.

אתם מכירים את ההרגשה שכאילו אין לכם אויר? שהכל מסביב נהיה שחור? אז ככה.

כל היום הייתי בטרנס מטורף של טלפונים, בדיקת סטטוסים, הקשבה לחדשות - היום עבר עליי לגמרי במעורפל.

אני זוכרת שהגעתי לעצרת, לא הצלחתי להפסיק לבכות. זה היה נורא מידי, מזעזע מידי.

לחשוב שמישהו מת, רק כי הוא רצה לאהוב וגם היה לו את האומץ.

מישהו מת, כי הוא היה שונה.

וזה גם לי לחשוב, מה הצעד הבא? מישהו יכנס לסיפריה וירסס אותי כי הוא לא אוהב ספרים?

או שמישהו יכנס לגלידריה עם רובה ויפגע בי כי הוא שונא גלידה?

אני נותנת כאן דוגמאות אבסורדיות כמובן, אבל ככה אני רואה את זה, אבסורדי.

לדעתי זה מגוחך לשנוא מישהו בגלל העדפה כזו או אחרת שלו.

אמא שלי תמיד אומרת, שלא משנה מה מרכיב את הבן-אדם - העיקר התוצר הסופי, ואם אוהבים או לא.

וגם אם לא אוהבים, זה לא נותן רשות לקום ולרצוח, כי אין לאף אדם רשות לקחת לאדם אחר את חייו.

אני לא מבקשת הרבה, ויותר בשביל אחרים מאשר בשבילי - תנו לנו לחיות בשקט, בבקשה.

תנו לאהוב, לצחוק, לבכות, לרקוד, לשיר, לקפוץ, לנשק, לחבק, להחזיק ידיים, להישיר מבט, להגניב חיוך.

תנו לנו להיות כמוכם, כי אנחנו לא באמת כ"כ שונים. אנחנו רק אוהבים קצת אחרת, ומי אמת שזה פשע?

לפני כמה ימים ראיתי את הסרט רומיאו+ג'ולייט, ואני חושבת שבעצם כולנו קצת כמו רומיאו או יוליה - מנסים לגנוב קצת אהבה אסורה.

למה אסורה? כי אחרים לא מקבלים אותה, לא מבינים אותה ולא רוצים להכיר בה.

ואחרי מה שקרה שנה שעברה, אני אפילו מרגישה יותר את הקשר ביננו לבין הזוג המפורסם - אחרי שנה שעברה, כולנו קצת מתנו בשביל האהבה.

איך אפשר לא לציין את שני האנשים שאהבו עד מוות?

ניר וליז - אני מקווה ומבקשת שתשמרו על האהבה שלנו מלמעלה.

3> EFM

http://www.youtube.com/watch?v=CCcxn-Err7c

Love hurts, love scars, love wounds and mars Any heart not tough or strong enough To take a lot of pain, take a lot of pain Love is like a cloud holds a lot of rain. Love hurts.