ביום חמישי נשברתי וחיסלתי חבילה גדולה של נשנושים.

לא היה לי כזה אכפת מזה, מה שבאמת היה לי משנה זה הכאב בטן שהיה לי בגלל זה כל הערב.

תמיד כשאני מחסלת כמות גדולה של החטיף היבש והמלוח הזה כואבת לי הבטן, ואני בכל זאת לא לומדת לקח וממשיכה לעשות את זה. דיייייייייייייייייייייי

זה נורא ביאס אותי, רק חשבתי על זה שאני אצטרך לנסוע עם הכבדות הזאת בבטן לקיסריה. חשבתי כבר שאולי אני לא אבוא. למרות שנורא נורא רציתי.

אני נורא גאה בזה שאחרי הבכי בלילה ביום שישי בבוקר התאפסתי על עצמי, ארגנו מזוודה ונסענו ברכבת לתל אביב.

התכנון היה ביקור בעזריאלי, המטרה העיקרית הייתה לקנות לי בגד ים. כי לא היה לי.

התהלכנו ברחבי H&M עם המזוודה הענקית ההיא שארזנו כולה ליומיים, אלכס קנה לעצמו בגד ים ואני לא מצאתי לעצמי כלום.

אח"כ נכנסנו לפוקס, מדדתי ג'ינס במידה 33, לא ידעתי שיש דבר כזה בכלל והופתעתי שהוא עלה עליי בלי מאמצים רבים מדי..

קניתי לי שם חזייה של בגד ים ב-30 ש"ח.

רק חזייה כי אחרי מדידות רבות של כל מיני תחתוני בגד ים, אני ואלכס הגענו למסקנה שהתחתונים הרגילים שלי הרבה יותר מחמיאים לי.

הייתי נורא רעבה כי היה כבר 12 ולא קיבלתי את ארוחת ה-10 שלי.

אין אני לא יכולה לא לאכול כל 3 שעות, אני פשוט מתה מרעב.

אז החלטנו לא להמשיך להסתובב בקניון, אלא להמשיך לקיסריה.

הגענו לקיסריה, התקבלנו במאור פנים, האמא האומנת של אלכס פשוט מתה עלי, היא חושבת שאני מינימום ה' חח.

אכלנו, התארגנו ויצאנו לים.

היה כיף בים, הצטלמנו, השתעשענו לנו, נכנסנו לים, השתזפנו ובקיצור היה כיף.

חזרנו הביתה, התארגנו, ויצאנו למין הפגנה למען גלעד שליט.

כל שישי בערב, הקיסריונים מתאספים לארוחת שבת למען גלעד שליט. בכלל בקיסריה הם נורא פעילים בעניין הזה.

תכל'ס, אני לא מבינה למה צריך את כל ההפגנות והתהלוכות האלה, לדעתי זה לא עוזר ולא יעזור. רק יגדיל את המחיר שהחמס דורשים.

לדעתי להפך צריך לשתוק ולעשות כאילו לא אכפת לנו, עם כל הרעש שאנחנו עושים אנחנו רק מחזקים את החמס.

ואיך זה שהמודיעין הישראלי לא מגילה עד עכשיו את מיקומו של גלעד? יא אללה, 4 שנים...

אחרי ההפגנה ההיא, אכלנו את ארוחת שישי.

זה כל-כך כיף שכולם מתאספים ואוכלים ביחד, זה יוצר אווירה כל-כך נחמדה.

בבית שלי זה לא מקובל, ככה שזה נורא מיוחד עבורי.

אחרי הארוחה אלכס הציע לי ללכת איתו לידידות שלו בקיסריה, אבל הייתי גמורה והוא הלך לבד.

כשהוא חזר, הוא אמר שהוזמנו למחרת בבוקר לאכול ג'חנון אצל אחת הבנות. עשיתי לו כפית והלכנו לישון.

בבוקר יום שבת, אנשי הבית הלכו לעלייה לתורה של מישהו שם, לא מכירה, ואני ואלכס נשארנו לישון.

הייתי נורא רעבה אבל חיכיתי לג'חנון שאלכס הבטיח לי, אז שתיתי תה.

כעבור זמן מה אכלתי גם תפוח שמצאתי שם במקרר.

אלכס המשיך לישון, ולא היה שום זכר לג'חנון שהוא דיבר עליו לפני כמה שעות. אבל אני המשכתי לקוות.

באיזשהו שלב קמתי מהמיטה לכבות את הקומקום (יש להם בעיה שם, הקומקום יכול לרתוח שעות אבל הוא לא נכבה), וכל מה שאני זוכרת הוא שהרגשתי קצת סחרחורת, ואז שמעתי את אלכס שואל אם אני בסדר. פתחתי ת'עיניים ולקח לי כמה שניות להבין שאני שוכבת על הרצפה במטבח. פשוט התעלפתי.

לפחות זה גרם לאלכס להתעורר ולהגיד לי סוף-סוף שלא יהיה ג'חנון.

הוא הכין לי סנדוויץ' עם קוטג' ועוד תה.

קצת אח"כ אמא שלו באה והזמינה אותנו לבר מצווה.

וואו הבר מצווה הזאת, היה שם כל-כך הרבה אוכל והכל היה כזה מדהים!!

מוצאה של המשפחה הוא דרום אמריקאי, ולכן כל האוכל שם היה דרום אמריקאי.

היו שם כמויות עצומות של בשר!! בחיים לא ראיתי דבר כזה.

אכלתי היטב והלכנו קצת לים. זה גן אירועים כזה על חוף הים.

היה לי טיפה לא נעים כי הרגשתי שנכנסתי לאירוע בלי הזמנה ואני אוכלת חינם, אבל אלכס הרגיע אותי ואמר שלאנשים בקיסריה לא חסר כסף ולא אכפת להם.

חזרנו לקינוחים וטעמתי כמעט את כולם, והיו מלא סוגים. הגיע שלב שהרגשתי שאני פשוט לא יכולה לאכול יותר.

ושוב האוכל היה ממש מדהים, אפילו חשבתי על לעשות את החתונה שלי שם חחח.

היה שם גם קוסם שהסתובב בין השולחנות ועשה קסמים ממש נחמדים.

היה איזה קטע שאלכס ביקש שאני אקח לא מהבר איזשהו משקה, אבל התביישתי, כי לא ידעתי איך אומרים ת'שם הזה נכון, ובכלל אני מתביישת בברים עקב חוסר הידע שלי באלכוהול.

אלכס התעצבן עליי והתחיל להגיד שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה ונמאס לו מהחוסר ביטחון הזה שלי.

ואז הוא אמר "למה את כל-כך מפחדת לטעות? למה את תמיד חייבת להיות מושלמת?"

ואז נפל לי האסימון.

הבנתי מה הגורם לכל הבעיות שלי, זאת השאיפה הזאת להיות מושלמת בהכל ותמיד.

הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי לא מביעה את הדעה שלי, או לא עונה על השאלה של המורה, או לא עושה משהו שאני רוצה, כי אני מפחדת שאני אטעה ואז לא אהיה מושלמת.

איזה חיים אומללים יש לי בגלל זה.

וחבל.

היה קצת עצוב הריב הזה עם אלכס..

אבל הוא היה חמוד, בא, חיבק, הרגיע..

לצערי הוא נזכר בזה בדרך הביתה, והיה גם קטע לא נעים וקצת ריחוק בתחנה מרכזית בתל-אביב. אבל זה הסתדר.

ומתל אביב לקרית גת, נסענו מחובקים באוטובוס.

בשורה התחתונה נהנתי, אני תמיד נהנית שם :)

והינה התמונות, תהנו מאלכס היפה שלי :P