אין התחלה ולא יהיה סוף

ראיתי את בר, לא רציתי שישים לב עלי כי לא היה לי כח לכל האיומים והשטויות שלו. אבל...לצערי הרב הוא ראה אותי וכן היבחין בי. הוא בא ויתישב לידי- לא דיברתי פשוט שתקתי עד שהוא חיבק אותי. כאילו מה הוא עושה ביכלל? מאיפה יש לו את הזכות לחבק אותי אחרי העתרדה שהוא עשה לי? אני לא מדברת איתו והוא בא ומיתחנף אלי, אני לא רוצה שהוא יגע בי יותר בחיים! מהר העפתי את הידיים שלו מימני ושאלתי אותי:"מה אתה חושב שאתה עושה?"

הוא יסתכל עלי ואז ענה לי:"אני אוהב אותך! ואני רוצה אותך ואת חשובה לי ואני רוצה שנחזור"

אההה....מזה היה הדבר הזה? כאילו לא היה בניינו כלום והוא סתם איזה ילד שמנסה להתחיל איתי ואני לא נותנת לו את הטלפון שלי. מאיפה הוא מביא לי את כל המילים האלה כאילו 'אני אוהב אותך ואני רוצה שניהיה ביחד!' למה? הוא כניראה חי בסרט כי תמיד איך שאומרים את המילים האלה אז תמיד באה הנשיקה ואז הם שכחו את כל מה שהיה בעבר והם שוב ביחד אבל לא! אני לא מוכנה לשכוח את כל מה שהיה בעבר ואת כל הקטע של העתרדה הזאתי וחוץ מיזה אני לא אוהבת אותו אולי נידלקתי עליו כשאסי היה חסר לי אבל עכשיו הוא ממש לא חסר לי כי הוא איתי ואני לא רוצה שום קטע עם בר!

קמתי והלכתי לעמוד ליד הדלת האחורית, לא רוצה לשבת ליד מישהו כל כך מגעיל ולא אנושי! בישביל כסף לאנוס ילדה?!

כשהאוטובוס עצר מיד ירדתי בתחנה, למרות שהייתי צריכה ללכת קילומטר אחד עד הבית אבל זה היה שווה את זה. אני לא הייתי יכולה להמשיך לשבת לידו כשהוא מחבק אותי ואומר שהוא אוהב אותי! לא יכולתי לראות את הפרצוף המגעיל שלו.

כשאני הולכת ובקושי מסתכלת על הדרך ניתקלתי במישהו, מייד אמרתי סליחה הרמתי את הראש וראיתי את עופר.

אני:"היי,מה אתה עושה פה?"

עופר:"אני סתם מטייל עם הכלב שלי בובי. מה את עושה פה?"

אני:"אהה סתם ירדתי מוקדם מידי מהאוטובוס איזה חמוד בובי שלך חח"

עופר:"באסה לך עכשיו את צריכה ללכת קילומטר שלם בישביל להגיע הביתה."

אני:"כן, באסה!"

עופר:"טוב אז אני גר קרוב עם את רוצה אני יתן לך 5 שקל ומחר תחזירי לי"

אני:"לא תודה אני מעדיפה ללכת ברגל טוב אז יאללה ביי"

עופר:"אהה...כן טוב ביי, חכי שניה בלך אולי לטייל אותי ועם בובי?"

אני:"טוב סבבה"

היתחלנו ללכת לכיוון הפארק שהיה הכי קרוב לא ממש רציתי להישאר לבד עם עופר ביגלל שתמיד היתה תקוע לי בראש מחשבה שאולי יקרה משהו בנינו, וזה עושה לי צמרמורת כאילו אני ועופר? לא!

חוץ מזה אני לא רוצה להיות הילדה הכי מגעילה בעולם לבגוד באסי ושעופר יבגוד במיתר ועד שהם חברים וזה עושה ממש טוב כי זה מחרפן את נועה :) !

אף פעם לא הרגשתי איזשהם רגשות כלפי עופר ואני גם לא ירגיש זה משהו לא סימטרי זה לא יסתדר זה לא צריך להיות אז מרוב פחד שמשהו יקרה אמרתי לו:"טוב תישמע עופר אני צריכה ללכת הביתה כי אמא שלי תתחרפן עם היא תגלה שיצאתי מהבית והברזתי מהלימודים אז ניתראה כבר בבצפר ביי" הוא יסתכל עלי ואמר בחיוך:"בסדר יאללה ביי"

יופי לפחות עכשיו אני בטוחה שלא יקרה שום דבר בנינו!

התחלתי ללכת לכיוון ביתי ואני כמעט מאושרת כי לא קרה ולא יקרה שום קטע עם עופר וגם ביקרתי את מרינה ועל זה אני לא בטוחה אבל אולי אמא שלי גם לא תרגיש שיצאתי מהבית ועשיתי את עצמי 'לא מרגישה טוב'.

ניכנסתי הביתה והיה ממש נעים בבית לא היה חם ולא קר, ניכנסתי להיתקלח מהר להעיף מימני את ריח בית החולים ואז נישכבתי מול הטלויזיה בסלון וראיתי סרט על טינקרבל כניראה באמצע הסרט נירדמתי.

בבוקר אסי העיר אותי הוא ממש בא אלי הביתה וחיבק אותי והעיר אותי בעדינות-איזה חמוד! הוא סיפר לי שהיה ממש יבש אתמול בבצפר כי לא באתי ושהוא יגעגע אלי זה היה ממש נעים לשמוע מימנו את כל מה שהוא אמר. חיבקתי אותו ואמרתי שגם אני יגעגעתי עליו ושיבוא איתי פעם לבקר את מרינה לבית החולים הלכתי להיתלבש וכשאני מתלבשת אז אני שואלת את עצמי בראש איך הוא  ניכנס לבית שלי? הוא פרץ את הדלת? או אולי אמא שלי פתחה לו היא כבר הלכה לעבודה? אני ממש לא יודעת איך הוא ניכנס אז כשיצאתי שאלתי אותו:"איך ניכנסת אלי הביתה?" הוא יסתכל עלי שניה ואז ענה בחיוך:"אאא יש לך מפתח מיתחת לשטיח" צחקנו רגע אבל מיד אמרתי לו:"אל תעשה את זה כי אמא שלי עוד תחשוב שפרצו לנו לבית" הוא שוב צחק ואמר:" אני מבטיח"

הלכנו שניינו לבצפר וכשהגענו ממש שניה לפני הצלצול בר שאל אותי עם אפשר שניה לדבר איתי, אסי ממש לא אהב את זה אבל אני יסכמתי כי גם אני הייתי הייחבת לדעת מה היה הקטע אתמול באוטובוס.

אני:"מה יאללה דבר אני לא רוצה לאחר!"

בר:"טוב בסדר חשבת על מה שאמרתי לך?"

אני:" למה מה כבר אמרת לי?"

בר:"אתמול באוטובוס אמרתי שאני רוצה לחזור עליך! נו מה את חושבת?"

אני:"אהה על זה אני ביכלל לא הייתי צריכה לחשוב ברור שלא! למה ניראה לך שאני ירצה לחזור עליך אחרי שכמעט אנסת אותי תמורת 500 שח?"

בר:"א. לא הייתי אונס אותך אלה רק מפחיד וב. מאיפה לך לדעת על הכסף?"

אני:" אני לא מטומטומת שמעתי את השיחה שלך עם נועה וגם אחרי זה נועה באה ואמרה לי משהו בסיגנון"

בר:"טוב אז אני ממש מצתער אולי תחשבי עוד פעם?"

אני:"ממש לא אין לי על מה לחשוב! אני לא רוצה אותך נקודה!"

בר:"נו בבקשה את יודעת שאני יעשה אותך מאושרת יותר מאשר שאסי יעשה!"

אני:" לא אתה לא! אני גם יודעת שעכשיו אתה מנסה להיפתר מימנו אז ככה אתה רוצה להיפתר מאסי כדי שאני יזרוק אותו בשבילך? ממש לא ניראה לי!"

בר:"לא אני לא רוצה ככה תפסיקי עם זה אני לא באמת יתכוונתי למה שאמרתי לנועה"

אני:" טוב גם לא יתכוונתה כבר עשית מעשה ששכנה שלי עכשיו שוכבת בבית חולים בגללך!"

בר:" אני לא עשיתי כלום! ועל מה את מדברת איך אני יכול להביא את השכנה שלך לבית חולים?"

אני:" דרסת אותה!"

בר:"לא אני ממש לא אין לי מכונית ואין לי רשיון!"

אני:"טוב בסדר מה שתגיד אני לא רוצה אותך נקודה ביי"

בר:"טוב אני כבר ידבר איתך"

אני כמעט מתתי באותה השניה ששמעתי את הצעקה ואז את הבום של המכונית שהיתנגשה בתוך האישה המסקנה שהייתה שם בתור קורבן והיא אולי תמות בימקום אחד מאיתנו. המכונית נסע במהירות מטורפת ואז בום ענק,צעקה מפחידה וזעקת האנשים שהיתכנסו סביבה. זה היה ממש מפחיד לא חשבתי שנועה תעשה משהו כזה או שזה ביכלל היה בר וככה הוא תיכנן ל"היפתר" מאסי?

ארבעתינו רצנו מיד לאישה שגססה לא רחוץ מאיתנו. כמה אנשים כבר יתקשרו לאמבולנס ואיך שאני ראיתי את הפנים של האישה שגססה ביקצה הרחוב פשוט קיבלתי שוק מטורף! אני מכירה אותה! זאת חברה של אמא, זאת הפסיכולוגית האישית שלי שאני מדברת איתה על הכל! זאת ... מרינה בלומין!

איך היא? מכל האנשים ברחוב קיבלה את המכה ואיבדה את ההכרה תוך כמה רגעים? תמיד ידעתי שמרינה היא אישה חזקה, אחת הנשים הכי חזקות שאני מכירה לא ידעתי איך לפעול למי להיתקשר? למי לפנות? איבדתי את עצמי לכמה רגעים בתוך תוכי לא ידעיתי מה לעשות?! איך לקבל את העובדה שמרינה שוכבת פה במקומי או במקום אסי? גוססת כמעט ולא נושמת?

"נו איפה האמבולנס האיטי הזה?" צעקתי על אסי.

"אני לא יודע תירגעי טוב מה יש לך כאילו שאת מכירה אותה?" הוא אמר בזילזול!

"אני כן מכירה אותה זאת מרינה בלומין שכנה ממש טובה שלי! ומה איכפת לך עם אני מכירה או לא מכירה אותה מה אתה לא רוצה שהיא תחייה?" אמרתי בכאס.

"אני מצטער לא חשבתי לשניה זה באמת לא חשוב העיקר שהיא תיהיה בסדר!" הוא אמר מיואש.

אלינור חיבקה אותי והדמעות התחילו לזלוג כשחשבתי על יום אחד שאני חוזרת מבית הספר ובחמש וחצי אני לא הולכת למרינה ומתיעצת איתה על הכל? איך יכול להיות שאולי לא אראה אותה? והכל ביגלל מה? ביגלל שרבתי עם איזשהי כלבה? למה זה קרה? אני לא מבינה וזה לא מסתדר לי בראש!

עכשיו ראיתי איך שלוקחים אותה באמבולנס והם נוסעים במהירות לבית החולים.

בבוקר לא רציתי ללכת לבית הספר ולראות את הפנים של נועה ובר. אז עשיתי את עצמי לא מרגישה טוב וכשאמא שלי הלכה לעבודה מהר היתלבשתי וטסתי לבית החולים , כשהגעתי היו שם מלא מלא אנשים חלכם פצועים וחולים וחלכם סתם אנשים שבאו לקרובים שלהם. לא יודעתי איפה מרינה שוכבת אז שאלתי את המזכירה בכניסה היא אמרה לי שהיא נימצאת בחדר מס' 379 בקומה 14 במסדרון ג' כאילו אפשר ללכת לאיבוד בבית החולים פה!

כשעליתי במעלית לקומה 14 ממש פחדתי לראות שם את מרינה שוכבת שם בלי הכרה,פצועה וחלשה לא יכולתי להיסתכל עליה שהיא שוכבת שם בימקומי!

כשהגעתי לחדר היתחרטתי ופניתי ללכת למעלית ולעזוב את בית החולים אבל אז חשבתי שאני ממש חייבת לבקר אותה כי היא אולי שם בימקומי, אז בבת אחת ניכנסתי לחדר וראיתי אותה מתחת לכל המכשירים שוכבת עם עניים עצומות. ליד מרינה ישב בעלה מוטי והחזיק לה ביד, כשניכנסתי הוא אפילו לא היסתכל עלי.

"אהה...היי איך מרינה היא תיהיה בסדר?" שאלתי וכולי חוששת מהתשובה ושאולי הוא יצעק עלי.

"כן הרופאים אמרו שהיא קיבלה מכה בינונית והיא תיהיה בסדר והיא צריכה להתעורר ביומיים הקרובים, תודה שבאת" הוא אמר  והעניים שלו הוצפו בדמעות.

"אני יכולה לשבת?" שאלתי אותו.

"כן ברור, אני יודע שאת ומרינה כמעט החברות הכי טובות היא ממש אוהבת אותך ושוב תודה שבאת מרינה ממש תעריך את זה." הוא אמר וחייך מעט.

"לא זה בסדר אני יבקר אותה הרבה עד שהיא תחזור הביתה." אמרתי והיתישבתי בכיסא הפנוי.

"את לא צריכה להיות עכשיו בבית הספר או משהו?" הוא שאל.

"כן אבל אמא נתנה לי ללכת כי היא יודעת עד כמה שאנחנו קשורות" עניתי לשאלה שלו אבל בשקר כי אמא שלי בחיים לא הייתה נותנת לי לנסוע לבית החולים לבדי.

"טוב בסדר אני הולך עכשיו ביי" הוא חייך ויצא.

אני נישארתי לשבת שם לידה וגם בכיתי קצת ישבתי וחשבתי על כל מה שקרה אתמול בערב על הערב המעולה-גרוע שהיה לי אתמול. ואז אחרי שעה שאני יושבת שם לבד חיבקתי אותה ואמתי בקול שאני צריכה ללכת ואז ניפרדתי מימנה כאילו שאנחנו עכשיו בבית שלה ואני הולכת לאיזשהי פגישה עם בן, יצאתי וסגרתי אחרי את הדלת והיתחלתי ללכת לתחנת האוטובוס.

היגיע האוטובוס שהייתי צריכה, עליתי עליו שילמתי 5.10 שח והיתישבתי מאחורה. פיתאום אני רואה את בר יושב לא רחוק מימני ממש לא רציתי שהוא ישים לב עלי כי אז הוא יכול להלשין לאמא שלי או לריבקי ואין לי כח עכשיו לבלגנים האלה כי מרינה עכשיו מה שתקוע לי בראש לא הציון בתנ"ך.