בחדרה מול מראה היא עומדת / אחרי שנות ישיבה ממושכת / יד ימין מכסה ובשמאל מעסה / שד חולה ראש מורכן היא נפרדת
ובמי להטיל האשמה היא שואלת / שאיני מזהה באותה בבואה / את החן שעיטר פרצופי בעבר / כל שנה ושנה עמוק בבשר
הגוף זוכר
לא עוד לא מאוחר מדי / רגעי געגוע הם שקר של זמן / אחרי השבר רוח מבשרת מרחיקה מועקה / ממחר דף חדש ממחר
והלילה חשוף אין מסתור נשמה / רק האור במקרר משקר נחמה / בראשה מעכלת אותה נקודה / שחייה הותירו אותה לבדה
כמה ידיים לא נגעו בגופה / כל אצבע התנסות של עור שכבת הגנה / על חזה אהוביה איבדו תמימותם / כשזייפו הבטחות וקיימו את לכתם
הגוף זוכר
לא עוד לא מאוחר מדי / רגעי געגוע הם שקר של זמן / רוח מנשבת מרחיקה מועקה
ממחר דף חדש ממחר
מטושטשת היא שואלת / האם היא עוד תהיה בסדר / יד נשלחת מחפשת
חספוס תחבושת על צלקת מבשר
החלטתי לפתוח במילות השיר של אפרת גוש, משום שאני מוצאת שהמילים שלו מדברות כמעט אחד לאחד במילים של הנפש שלי.
אני מייחלת לכך הרבה דברים שאני רוצה שיקרו לי. הייתי רוצה פשוט שלווה, אושר.
מ' עדיין לוחץ עליי לבוא לפרד חנה. מה יש לו??? ואיך מעבירים את זה לג'???
שביזות יום א'. שביזות א'- המפקד אבי המניאק. אוף כמה שאני שונאת את הצבא... כאילו, לא. חשוב. חשוב לשרת. פשוט אף פעם לא תארתי לעצמי שזה יהיה כזה גהנום...
אני אשתחרר, אני לא אביט לאחור אפילו לרגע. לא אביא שום מתנה לאף אחד. לא ארצה שום המלצה מאף אחד. לא רוצה כלום. שיזדיינו כולם ביחידה המזדיינת הזאת. הרסו לי ת'בריאות, באמת.
קיבלתי מחזור!!!
מה שאומר- אפשר להתחיל עם הגלולות.. אני מקווה שזה יעזור. התלבטתי קצת בבוקר... התייעצתי עם אמא... אבל היא מבינה אותי, היא גם שונאת קונדומים :)
אני הולכת להתקלח. המשך יבוא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
O2R7L5Y
