ואני לא! וזה מעצבן אותי ואני צריכה להזכיר לעצמי במודע שכל זה אמור להיות כיף! אווווף!

היום יום קצת עמוס. יש לי הילה ב3 וב8 וחצי לייזר. תכננתי לצאת ישר לפגישה עם הילה אבל אז ע' התקשר ואמר שהוא בחופש גם היום ומחר (וואט?! אחי, אתה לא נמצא בקורס הכי נטחן בערך? למה אתה כל כך הרבה בבית??)- אז אנחנו ניפגש. כי הוא לא יצא שבת וכי הוא באמת לא יוצא יותר מידיי בדר"כ.

אבל- אני צריכה להוציא שפם, והתעצלתי כל הסופ"ש, לכן זה יקרה עכשיו (איך שאני מסיימת את המרק 10 הזה).

אחרי הילה (אני כבר לבושה למכון כדי לחסוך בזמן) אני אלך להתאמן. נאמר אני מגיעה ב6-6וחצי הבייתה, ב8 אני יוצאת שוב. אסיים עם הלייזר ואז להיפגש עם עומר... ואין לי מושג איך זה יילך.. מה, הוא שוב יבוא עד אליי? זה רחוק לו... ומחר אני קמה ב6..

קיצר אני לא יודעת מה יהיה. גם ממש כואב לי אחרי טיפול וזה לא כזה נעים להסובב ככה...

ובכלל אני מרגישה את הכל כעול וזה קצת מדכא אותי.. אני באמת אמורה להינות מהכל עכשיו. יום שלישי אני מתחפששת. כאילו.

וגם... 

אני גם לא רוצה לעשות את מה שעשיתי עם אלי. לבטל את עצמי בשביל הבן זוג. אני מבינה שהוא בקושי יוצא (למרות שהוא לא ממש הוכיח את זה עד כה), אבל לכמה שניות עוד עלו בי הרהורי שינוי-לו"ז להיום על מנת שנוכל להיפגש כמו בני אדם. כאילו, שבוע שעבר היה ממש כיף כשבאתי אליו הבייתה ישר מהבסיס..

והיום לצאת לדייט דייט.. אני קצת כזה חוששת.. אוף! אני רוצה להיות איתו בקשר וכן לנסות לבנות כאן משהו רציני, אבל אני לא רוצה להשתעמם בדרך.. אני לא רוצה שזה יבוא לי בלי חשק. אני רוצה לרצות אותו ולאהוב אותו ולהתגעגע ולפנטז רק עליו אבל אני לא רוצה שזה יהיה פתטי מצד אחד, ומצד שני אני לא רוצה להפוך שוב לסמרטוט. לא רוצה להרגיל אותו שוב מהתחלה שהכל כזה קל איתי, ושאני מוותרת בקלות על הדברים שלי בשבילו.

ודווקא מזל שיש לי הילה היום. אני אחפור לה על זה קצת, אספר לה על ה"חבר" החדש שלי. ישר אמא שלי קוראת לו חבר. אנחנו לא יוצאים שבוע ו- "החבר שלה". נו שיהיה.

נקווה לטוב, להתראות