סיימתי עם ע'. אתמול.

נסעתי לבסיס, כדי להיפרד מאנשי המשרד, וגם אורי בא להגיד שלום, ובמקרה, ממש במקרה ראיתי אותו ליד המשרד כשבאתי.

והוא נראה כזה צעירררר גאד. עם המדי א' האלה בלי דרגות אפילו. טוב תכל'ס זה בגלל שהוא עוד לא שם אותן. יהיה לו סמל בקרוב וגם שרוך הדרכה. שיהיה בשעה טובה.

הוא נראה דיי מבואס כשדיברנו. גם ייבשתי אותו קצת, לא בכוונה, עד שישבנו באמת לדבר. כי הוא בא למשרד וכל זה...

היה לי קשה להסביר לו מה הבעיה. הוא גם לא הבין. תכל'ס באמת היה שינוי קיצוני אצלי. לפחות מבחוץ כי מבפנים התהליך היה דיי אחיד. יש פשוט את הנקודה הזאת בכל מערכת יחסים, בהתחלה, של "השאלה" המרכזית. לאן זה הולך. ואצלי זה היה קו אחיד שבאיזשהו שלב המשיך בטבעיות למטה. פשוט לא הראיתי את זה מבחוץ. השיא היה כשיצאנו לסרט. במהלך הערב כבר ידעתי שזה הולך להסתיים בקרוב, ולמחרת כבר הייתי סגורה על זה. כבר הרגשתי אפילו שאני משוחררת ממנו.

היה לי קשה קיצר להסביר לו what went wrong. הוא התקשה להבין.

ואז התגלה לי גם שאני היחידה שהוא היה איתה. נו באמת..

אז אם הוא תוהה מה הבעיה...

לא נורא. הוא יתגבר על זה. אני בטוחה.

(ושאת את הטעויות שלו יעשה עם מישהי אחרת!!)

זה היה בנושא ע' ועכשיו אפשר לומר את זה- מחר זאת הפעם האחרונה שאני אצא מהבית חיילת.

אני נוסעת מחר לראשון, אעביר את הערב עם נשמתי (זה מאוד ירגיע אותי וגם חנצ'ו תהיה אז בכלל), נשמע קצת טיפים על איך כדאי לי לדבר עם האפסנאים ומשק"י המילואים וכן הלאה.. או כך אני מקווה שיהיה בכל אופן. בחיים האלה למדתי שאי אפשר באמת לתכנן שום דבר מראש.

ואז בחמישי אני אסע מהבית שלו לקרייה, אסיים טופס טיולים, אקבל צו שחרור, אסע לתל השומר (בעסה!!! זהירות ריח זיעת חרדים חריף!) ו

אשתחרר.

וויש מי לאק גאיז!