מסקנה שהגעתי אליה לפני דקות מספר... אם זה מעניין מישהו.

אני אוהבת שיש אור בחוץ. אוהבת לראות נוף (ומהבית שלי יש נוף נדיר), אוהבת שרואים לאן הולכים..

בלילה אני מעדיפה לישון פשוט. אני תמיד אתבאס אם יקחו לי משנת הלילה, כי אני יודעת שאני אשן קצת יותר מאוחר למחרת ואפסיד שעות אור. ככה אני. תמיד קמה מוקדם, גם בשבת. הכי מאוחר שקמתי אני חושבת היה 12 בצהרים, וזה אחרי שחזרתי מיציאה ב6 בבוקר.

אף פעם לא הייתי מהנערים האלה שישנים כמו דובים.

חברות שלי היו הולכות לישון וקמות ב2, 3 בצהרים.. גם אם לא רצוף, קמות וחוזרות לישון... לא חבל לבזבז את היום? על שינה? לא מבינה את זה...

ושלא תחשבו שאני לא אוהבת לישון. אני מאודד אוהבת לישון. אוהבת לחלום. אצלי זה 7-8 שעות פק"ל. לדוגמא, אתמול הלכתי לישון בחצות, קמתי ב8. לא יותר מזה. לא מבינה איך אפשר.

אגב שינה, חלומות.. היה לי חלום מעניין בלילה של רביעי.

זה קשור:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4003763,00.html

אני למשל, חלמתי שאני עושה סקס במיטה שלי, כאשר מוצבת מראה ענקית על הקיר שמעל הראש, ונחשו עם מי זה היה...

סקס עם הX.

יכול להיות שקיבלתי השראה מהלילה שלפני... גיגידי.

כן, ערב לפני יצאתי עם אלי. ובמקום לחזור הבייתה הלכנו אליו. 

ועוד כשעמדתי בחדר כשהגענו וראיתי אותו מחליף לטרנינג, היה קשה לפספס את מה שהולך לו בתחתונים...

ואחר כך שכבנו במיטה והבחור מלטף לי את הפנים במשך חצי שעה ולוקח נשימות כאילו הוא הולך להגיד משהו, ואז זה נתקע לו בגרון. לבסוף הוא אומר לי שהוא יכול רק ללטף אותי ככה לילה שלם. מעניין.

היה סקס מטורף. פשוט מעולה. בידיוק מה שהייתי צריכה. בחיי. עם מישהו שמכבד אותי ואת הגוף שלי ואת כל האברים הנעלים שלי. היה באמת טוב.

היתה אפילו מקלחת, can you believe that?

ובאחת הפעמים שהייתי עליו כמעט נפלט לו והוא אמר במקום "יש דברים שרק את גורמת לי להרגיש". ואללה. מה אתה אומר יא חתיכת זין.

מדהים אותי כל פעם מחדש האמביוולנטיות שלי. כמו שאני מרגישה כלפי עצמי- אני לא מרוצה מאיך שאני נראית אבל אני חושבת שאני נראית מעולה.

אני אוהבת את אלי אבל אני לא סובלת אותו. ל=א סובלת. לא רוצה להיות איתו. אבל אני כן אוהבת אותו. משהו מוזר, זה בטח בגלל העניין הזה שאם באמת אוהבים מישהו באיזושהי תקופה, אף פעם לא מפסיקים לאהוב אותו. ואני פאקינג נתתי לו את כל הלב...

החרא הקטן הזה שבר לי אותו. באמת. אני יודעת שאמורים לסלוח בחיים, אבל אני בחיים לא אסלח לו על זה. הוא גם לא ביקש סליחה מעולם. אני לא חושבת שהוא מכיר בכלל את המילה הזאת...

ואני חושבת שזה טוב שזה ככה, כלומר, שאני זוכרת את הפגיעה הזאת. כי למדתי כל כך הרבה מהקשר שהיה לי איתו.. גם פיזית וגם מנטלית וגם איך להתחזק. אני מודה לו על זה. אבל לא סולחת.

מצאתי לי מושא חדש. אפילו ביקשתי מאלוהים, אפילו כתבתי פתק (!!!)

אמן אמן אמן. אפילו כתבתי למעלה בס"ד חח.

תכלס אני מקווה כבר להתחיל לעבוד בסוף החודש וזהו. ואז החיים שלי ישתנו כבר. אני לא יכולה יותר להיות בבית אני משתגעת מזה, משמינה מזה, נעצבת מזה. שונאת את זה. ואז לא יהיה לי זמן לכלום, בטח שלא לחשוב. והמחשבות זה הדבר שהכי הורג אותי.

אבל אם יהיה משהו (ויהיה בעזרת השם ישתבח שמו לעד, שאוהב אותי ורוצה שאני אהיה מאושרת ושתהיה לי זוגיות עם מ.ג), אני אפנה זמן.

אני שרוטה. אבל אופטימית.

"יום השישי:
ויכלו השמים והארץ וכל צבאם: ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה ,
ישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה: ויברך אלהים את יום השביעי 
ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו, אשר ברא אלהים לעשות:"

שבת שלום לכולם ושנשמע רק בשורות טובות אמן.